סעיף 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד שלישי), התשנ״ט–1998, הגדרות.

בתקנות אלה –

”גיל“ של אדם במועד ההיוון – הגיל הקרוב ביותר לגילו המצוין בלוח המתאים שבתוספת;

”המקדם“ – המספר הנקוב בלוח המתאים שבתוספת, לצד גיל הזכאי לקצבת פרישה או גיל שאיריו, במועד ההיוון;

”מועד ההיוון“ – אחד מאלה:

(1)לענין סעיף 22(א)(2) לחוק –

(א)לגבי זכאי לקצבת פרישה שקצבתו משתלמת ביום האחרון של כל חודש לפי סעיף 46(א) לחוק – היום האחרון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות;

(ב)לגבי זכאי לקצבת פרישה שקצבתו משתלמת בראש כל חודש לפי סעיף 46(א) לחוק – היום הראשון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות;

(2)לגבי זכאי לקצבת פרישה שביקש להוון חלק מקצבתו בהתאם לסעיף 109(א)(2) לחוק –

(א)אם קצבתו משתלמת ביום האחרון של כל חודש – היום האחרון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות או היום האחרון לחודש שבו הוגשה הבקשה להיוון לממונה, שמונה לפי סעיף 5 לחוק (להלן – הממונה), לפי המאוחר;

(ב)אם קצבתו משתלמת בראש כל חודש – היום הראשון בחודש שלאחר החודש שבו פרש משירות או היום הראשון בחודש שלאחר החודש שבו הוגשה הבקשה להיוון לממונה, לפי המאוחר;

(3)לענין סעיף 60 לחוק – היום האחרון בחודש שבו הוגשה תביעת אוצר המדינה נגד הצד השלישי לבית המשפט, ואם לאחר הגשת התביעה האמורה נתבקש בית המשפט להגדיל את סכום התביעה ובית המשפט נענה לבקשה – היום האחרון בחודש שבו הוגשה הבקשה להגדלת סכום התביעה;

”קצבה שנתית“ – הקצבה המגיעה במועד ההיוון, כפול שתים עשרה.