הנוסח המלא של צו יצוא (מתן התחייבות וערבות על ידי מבקש הלוואה ציבורית), תשכ״א–1961, ב-5 סעיפים.

בצו זה –

”בנק“ – מוסד בנקאי או מוסד כספי כמשמעותם בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954;

”הלוואה ציבורית“ – הלוואה הניתנת על ידי המדינה, או הניתנת על ידי בנק שהופקדו בידו או הושקעו בהונו מכספי המדינה, או הניתנת על ידי בנק בהמלצת הממשלה, בסיועה או באישורה, לרבות הלוואה ששר המסחר והתעשיה קבע בהודעה כללית שתפורסם ברשומות או בהודעה מיוחדת, כי ההלוואה היא ציבורית;

”מבקש הלוואה ציבורית“ – אדם המבקש הלוואה ציבורית בקשר לביצוע יצוא טובין בהתאם לתכנית שהוגשה על ידיו לאישורה של הרשות המוסמכת.

רשות מוסמכת רשאית לדרוש מאת מבקש הלוואה ציבורית שימציא לה –

(1)התחייבות לביצוע היצוא – בהתאם לתכנית היצוא כפי שאושרה על ידיה – בסכום, במועד ובנוסח שהיא תקבעם;

(2)ערבות לרבות שטר חוב בסכום שתדרוש למילוי ההתחייבות לפי פסקה (1).

צו זה אינו בא לגרוע מכוחו של כל דין אחר.

צו יצוא (מתן התחייבות וערבות על ידי מבקש הלוואה), תשי״ז–1956 – בטל.

לצו זה ייקרא ”צו יצוא (מתן התחייבות וערבות על ידי מבקש הלוואה ציבורית), תשכ״א–1961“.