סעיף 26 לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (זכיונות), התשמ״ח–1987, מתן זכות שימוש בציוד מישק.

(א)בתקנה זו, ”ציוד מישק“ – ציוד מישק שערכו הוא לפחות בשיעור שנקבע לכך ברישיון, ולענין שידורי טלויזיה באמצעות לווין המופצים למנוי שלא באמצעות רשת כבלים – לרבות אנטנה.

(ב)הותקן בחצריו של מנוי ציוד מישק, רשאי בעל רישיון לשידורים שהתקינו לחייב את המנוי, על פי בחירת המנוי, לפי אחד מאלה:

(1)בהפקדת סכום כסף בשיעור שאינו עולה על ערכו של ציוד המישק;

(2)בתשלום חודשי קבוע, בהתאם להוראות הרישיון, בעבור השכרת ציוד המישק למנוי לפי תקנה 19(1)(ב)(4);

(3)בתשלום בעבור רכישת ציוד המישק על ידי המנוי לפי תקנה 19(1)(ב)(4), בשיעור שאינו עולה על ערכו של הציוד.

סכום הפיקדון יחושב לפי ערכו של הציוד, ובהתאם להוראות הרישיון (להלן – הפיקדון).

(ג)הפקדון יוחזר למנוי בכל אחד מאלה:

(1)הופסק שירות השידור למנוי;

(2)בעל הרישיון הסיר את ציוד המישק לפי תקנה 18(ו) או לפי תקנה 31.

(ד)הפקדון ישא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מן המדד שפורסם לאחרונה לפני הפקדת הפקדון עד המדד שפורסם לאחרונה לפני החזרתו למנוי (להלן – סכום ההחזר); בעל רישיון לשידורים אשר חייב מנוי בתשלום בעד ציוד מישק לפי תקנת משנה (ב)(1) רשאי לנכות מסכום ההחזר 10% משיעור ערכו של הציוד בעד פחת לכל שנה, או חלק ממנה, שמיום התקנת הציוד ועד הפסקת שירות השידור למנוי או עד הסרת הציוד, לפי המוקדם.

(ה)שיעור חלקו של מנוי בפקדון כשציוד המישק משמש מספר מנויים וכן תנאי הפקדון, לרבות מועד ואופן הפקדתו או החזרתו, ככל שלא נקבעו בתקנה זו, יהיו בהתאם להוראות הזכיון.