סעיף 23 לתקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשס״א–2000, ערובה.

(א)ערובה של סוכנות לפי סעיפים 3 ו־3א לחוק (להלן – ערובה) תהיה אחת מאלה:

(1)חברות בקרן להבטחת כספי לקוחות שהקימה התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל שאת תקנונה אישר המנהל, או קרן אחרת שאישר כאמור;

(2)פוליסת ביטוח שהוציא מבטח, כמשמעותו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ״א–1981, ושאישר המנהל בהתייעצות עם המפקח על הביטוח, כמשמעותו בחוק האמור;

(3)ערבות בנקאית שאת נוסחה אישר המנהל, ואשר הופקדה בידיו.

(ב)הערובה תשמש לפיצוי לקוח בגין כספים ששילם לסוכנות בעד שירות תיירות, בין במישרין ובין באמצעות מי שעוסק בנסיעות בחו״ל, ושלא קיבל את השירות או החזר הכספים ששילם בעד השירות שלא סופק, באשר הסוכנות היא חדלת פירעון, ובלבד שהסוכנות קיבלה בפועל אותם כספים וזאת – בין אם הוצא צו פירוק נגד הסוכנות ובין אם לאו, בין אם בידי הלקוח פסק דין סופי הקובע את זכאותו לכספים, ובין שנתברר כי הסוכנות חדלת פירעון.

(ג)הערובה תהיה בשיעורים כמפורט להלן:

(1)125,000 דולרים של ארה״ב לסוכנות נסיעות, ובלבד שלא תעלה על 700,000 דולרים של ארה״ב לסוכנות ולכלל הסניפים המצויים בבעלותה המלאה של הסוכנות במישרין;

(2)30,000 דולרים של ארה״ב לסוכנות תיירות פנים, ובלבד שלא תעלה על 180,000 דולרים של ארה״ב לסוכנות לתיירות פנים ולכלל הסניפים המצויים בבעלותה המלאה של הסוכנות במישרין;

(3)10,000 דולרים של ארה״ב למשרד לתיור.

(ד)חילוט ערובה יהיה כקבוע בתקנון הקרן, או בפוליסת הביטוח, או בערבות הבנקאית.

(ה)השר ימנה ועדה לצורך קביעת פיצוי לקוחות מתוך הערבויות הבנקאיות, שהופקדו בהתאם לתקנת משנה (א)(3) (להלן – הועדה); הועדה תהיה מורכבת מחמישה חברים, בהם שלושה עובדי המדינה שאחד מהם יהיה היושב ראש, ושני אנשי ציבור, שאחד מהם נציג התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל; הועדה, באישור השר, תקבע את סדרי עבודתה.