סעיף 14 לתקנות השיפוט הצבאי (נשיאת עונש מאסר בעבודה צבאית), התשמ״ח–1988, הפסקה מינהלית של העבודה הצבאית.

(א)נתקיימה לכאורה עילה מן העילות להפסקה מנהלית של העבודה הצבאית, יביא מפקד היחידה את העובדות הצריכות לענין, בכתב, בפני הממצ״פ (להלן – הפניה).

(ב)לפני העברת הפניה לממצ״פ יימסר העתקה לאסיר בעבודה צבאית, ותגובתו הכתובה תצורף לפניה, אלא אם נעדר האסיר מן העבודה הצבאית ללא אישור או שסירב להגיב על הפניה.

(ג)סבר הממצ״פ כי הפניה מגלה לכאורה עילה מן העילות להפסקה מנהלית של העבודה הצבאית, יעביר את הפניה, בצירוף חוות דעתו לגבי נסיבות הענין, לרמ״ד שיקום.

(ד)רמ״ד שיקום רשאי להביא הפניה בפני רע״ן כליאה, בצירוף חוות דעתו לגבי נסיבות הענין.

(ה)הממצ״פ רשאי לפנות בכתב, לענין ההפסקה של העבודה הצבאית, אל רמ״ד שיקום אף בלא שהובאה בפניו פניה, ורשאי רמ״ד שיקום לפנות בכתב, בענין זה, אל רע״ן כליאה, אף בלא שהובאה בפניו פניה או פניית הממצ״פ; הוראות תקנת משנה (ב) יחולו, בשינויים המחוייבים, על הליכים לפי תקנת משנה זו.

(ו)החליט רע״ן כליאה על הפסקת העבודה הצבאית, יתן החלטתו בכתב ויפרט נימוקיו.

(ז)על החלטה כאמור בתקנת משנה (ו) יודיע רמ״ד שיקום, ללא שיהוי, לאסיר בעבודה צבאית ולמפקד היחידה, וימציא בהקדם האפשרי עותק ההחלטה לאותו אסיר ולתובע הצבאי של המחוז השיפוטי אליו משתייכת היחידה.

(ח)החליט רע״ן כליאה כאמור בתקנת משנה (ו), תופסק עבודתו של האסיר בעבודה צבאית למחרת היום שבו נמסרה לו ההודעה על ההחלטה, ואם היה האסיר חייל, כהגדרתו בחוק, יורה רמ״ד שיקום על הצבתו ביחידה מתאימה לתקופת ההפסקה.