סעיף 2א לחוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות), התשפ״ד–2023, דחיית מועד שנקבע בחוזה החל בתקופה הקובעת השנייה.

(א)נקבע בחוזה מועד לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, והמועד האמור חל בתקופה הקובעת השנייה, יידחה המועד האמור ב־31 ימים (בסעיף זה – תקופת הדחייה), ובלבד שהאדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה או מי מטעמו הודיע על כך לצד שעימו התקשר בחוזה; הצהיר אדם או מי מטעמו על היותו זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, חזקה היא כי הוא זכאי כאמור כל עוד לא הוכח אחרת.

(ב)נקבעה בחוזה תקופה לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, שהיא נמשכת לפי טיבה ושחלה כולה או חלקה בתקופה הקובעת השנייה, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מועד הסיום של אותה תקופה.

(ג)נדחה מועד לפי הוראות סעיף זה, לא יראו זאת כהפרת החיוב בחוזה, בין השאר לעניין חיוב בריבית פיגורים.

(ד)הוראות סעיף זה לא יחולו על –

(1)מועד לפעולה לפי חוזה שנכרת בתקופה הקובעת הראשונה או בתקופה הקובעת השנייה;

(2)חוזה שבו כל הצדדים הם זכאים לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה;

(3)תשלום ששולם לפני יום תחילתו של חוק זה;

(4)עסקת תשלומים; בפסקה זו, ”עסקת תשלומים“ – פעולת תשלום שנעשתה באמצעות אמצעי תשלום כהגדרתו בחוק שירותי תשלום, אשר משולמת על ידי המשלם לשיעורין ואשר הנכס או השירות שנרכשו בעסקת היסוד כהגדרתה בחוק שירותי תשלום, באותה פעולת תשלום, סופקו במלואם למשלם טרם מועד התשלום שחל בתקופה הקובעת השנייה.