סעיף 2 לחוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות), התשפ״ד–2023, דחיית מועד שנקבע בחוזה החל בתקופה הקובעת הראשונה.

(א)נקבע בחוזה מועד לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה, והמועד האמור חל בתקופה הקובעת הראשונה, יידחה המועד האמור ב־145 ימים או עד יום כ׳ באדר א׳ התשפ״ד (29 בפברואר 2024), לפי המוקדם (בסעיף זה – תקופת הדחייה), ובלבד שהאדם הזכאי לדחיית מועד או מי מטעמו הודיע על כך לצד שעימו התקשר בחוזה; הצהיר אדם או מי מטעמו על היותו זכאי לדחיית מועד, חזקה היא כי הוא זכאי כאמור כל עוד לא הוכח אחרת.

תקופת הדחייה הוארכה עד יום 31.12.2023 או 85 ימים, לפי המאוחר (ק״ת תשפ״ד, 736).

(ב)נקבעה בחוזה תקופה לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה, שהיא נמשכת לפי טיבה ושחלה כולה או חלקה בתקופה הקובעת הראשונה, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מועד הסיום של אותה תקופה.

(ג)נדחה מועד לפי הוראות סעיף זה, לא יראו זאת כהפרת החיוב בחוזה, בין היתר לעניין חיוב בריבית פיגורים.

(ד)הוראות סעיף זה לא יחולו על –

(1)מועד לפעולה לפי חוזה שנכרת בתקופה הקובעת הראשונה;

(2)חוזה שבו כל הצדדים הם זכאים לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה;

(3)תשלום ששולם לפני יום תחילתו של חוק זה;

(4)עסקת תשלומים; בפסקה זו, ”עסקת תשלומים“ – פעולת תשלום שנעשתה באמצעות כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 11ב לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981, אשר משולמת על ידי המשלם לשיעורין ואשר הנכס או השירות שנרכשו בעסקת היסוד כהגדרתה בחוק שירותי תשלום, באותה פעולת תשלום, סופקו במלואם למשלם טרם מועד התשלום שחל בתקופה הקובעת הראשונה.