תקנות1985הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 34 לתקנות שעת חירום (הסדרים לשעת חירום במשק המדינה), התשמ״ה–1985, תשלום על־ידי מעביד.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק ה׳: ביטוח לאומי
34. תשלום על־ידי מעביד
תיקון: תשמ״ה־2
(א)לענין תקנה זו –
”הכנסה“ – הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, ולגבי החדשים יולי ואוגוסט 1985 – הכנסה כאמור החייבת בתשלום דמי ביטוח;
”היום הקובע“ – יום תחילתן של תקנות אלה;
”מעביד“ – כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי החייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו;
”עובד“ – כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי לרבות חייל בשירות קבע בצבא־הגנה לישראל, שוטר וסוהר, והוא הורה המבוטח לפי פרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי, למעט אשה נשואה, ובלבד שעבד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד לפחות חמשה עשר ימים, שבעדם קיבל שכר, ולא פחות משמונים שעות עבודה בפועל בחודש;
”שכר ממוצע“ – כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי.
(ב)עובד שיש לו בחודש פלוני בתקופה הקובעת הכנסה שאינה עולה על סכום השווה ל־80% מהשכר הממוצע, ישלם לו מעבידו בעד אותו חודש סכום השווה לערך נקודת קיצבה כמשמעותה בסעיף 33א לפקודה.
(ג)התשלום לפי תקנת משנה (ב) בעד חודש פלוני ישולם יחד עם השכר בעד אותו חודש; לא שולם בזמן, יראוהו כשכר מולן לענין חוק הגנת השכר, התשי״ח–1958.
(ד)המוסד יחזיר למעביד את הסכומים ששילם כאמור בתקנת משנה (ב) במועדים ובדרך שיורה עליהם שר העבודה והרווחה; בהוראות אלה רשאי השר לקבוע כי הסכומים יוחזרו בתוספת ריבית או הפרשי הצמדה, על פי כללים, במועדים ובתנאים שקבע בהוראות.
(ה)הסכום ששולם לעובד לפי תקנת משנה (ב) והוחזר למעביד על ידי המוסד לפי תקנת משנה (ד), לא יובא בחשבון לצורך קביעת הכנסתו של המעביד.
(ו)שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע מקרים שבהם המוסד ישלם לעובד את התשלום האמור בתקנת משנה (ב), אם המעביד לא שילמו.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות שעת חירום (הסדרים לשעת חירום במשק המדינה), התשמ״ה–1985 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.