סעיף 25 לחוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית, התשפ״ד–2024, עילות לסירוב להכרה בסעד זמני או לאכיפתו.

(א)בית המשפט רשאי לסרב להכיר בסעד זמני או לסרב לאכוף אותו, רק בהתקיים אחד מאלה:

(1)המשיב לבקשה להכרה בסעד זמני או לאכיפתו ביקש זאת, ומתקיים אחד מאלה:

(א)מתקיים האמור בפסקאות משנה (א), (ב), (ג) או (ד) שבסעיף 45(א)(1), בשינויים המחויבים;

(ב)הרכב הבוררים התנה את מתן הסעד הזמני במתן ערובה בקשר לסעד, ומבקש הסעד הזמני לא מילא אחר התנאי;

(ג)הסעד הזמני בוטל או הותלה בידי הרכב הבוררים, ואם בית המשפט בתחום השיפוט שבו מתנהלת הבוררות או בתחום השיפוט שלפי דיניו ניתן הסעד הזמני, לפי העניין, מוסמך לבטל או להתלות את הסעד הזמני – בידי בית משפט כאמור; בפסקת משנה זו, ”בית משפט“ – לרבות בית משפט זר;

(2)בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה:

(א)הסעד הזמני אינו מסוג הסעדים שבית המשפט מוסמך לתת לפי דין, אלא אם כן בית המשפט מצא כי ניתן להתאים את הסעד הזמני לסעדים שבסמכותו לתת, בלי לשנות את מהותו;

(ב)מתקיים לגבי הסעד הזמני האמור בפסקאות משנה (א) או (ב) שבסעיף 45(א)(2), בשינויים המחויבים.

(ב)קביעת בית המשפט לעניין התקיימות הנסיבות המנויות בסעיף קטן (א)(1) או (2) תינתן רק לשם החלטה בבקשה להכרה בסעד זמני או לאכיפתו ולא תשמש אלא למטרות אלה; בית המשפט לא יקיים, לשם החלטה בבקשה כאמור, דיון בסעד הזמני לגופו.