סעיף 1 לחוק מס הכנסה (ניכוי הפרשי הצמדה), תשכ״ד–1964, הגדרות.

בחוק זה –

”הלוואה“ – הלוואה שנתקיימו בה כל אלה:

(1)נתקבלה ביום הקובע או לפניו ונפרעה, כולה או מקצתה, לאחר אותו יום;

(2)משמשת למקבלה בהשגת הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה) – בתעשיה, בתחבורה, בחקלאות ובכלל זה בתי אריזה של תוצרת חקלאית, בבניה או בבית מלון;

(3)נותן ההלוואה אינו נמנה עם המפורטים בתוספת;

(4)הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שניתנה בתום לב;

”הלוואה צמודה למטבע־חוץ“ – הלוואה שבה הקרן צמודה לשער החליפין הרשמי, או שנתקבלה במטבע־חוץ באישור המפקח על מטבע־חוץ כמשמעותו בתקנות ההגנה (כספים), 1941, ושיש להחזירה במטבע־חוץ;

”מדד יוקר המחיה“ – כמשמעותו בחוק מילווה בטחון, תשי״ז–1956;

”היום הקובע“ – יום ה׳ באדר א׳ תשכ״ב (9 בפברואר 1962);

”הפרשי הצמדה“ –

(1)סכום שנוסף לקרן הלוואה צמודה למטבע־חוץ עקב שינוי שחל בשער החליפין של אותו מטבע ביום הקובע;

(2)סכום שנוסף לקרן הלוואה צמודה למדד יוקר המחיה עקב עליית אותו מדד בתקופה שבין יום א׳ בשבט תשי״ט (1 בינואר 1959) ליום כ״ו בטבת תשכ״ה (31 בדצמבר 1964), ואותו סכום נפרע לאחר היום הקובע;

(3)סכום שנוסף לקרן הלוואה צמודה למדד אחר עקב עליית אותו מדד בתקופה שבין יום א׳ בשבט תשי״ט (1 בינואר 1959) ליום כ״ו בטבת תשכ״ה (31 בדצמבר 1964), ואותו סכום נפרע לאחר היום הקובע, אך לא יותר מהסכום שהיה מתווסף כאמור אילו היתה הלוואה צמודה למדד יוקר המחיה;

”נכס עסקי“ – כמשמעותו בחוק מס הכנסה (תוספת פחת על נכסים עסקיים), תשכ״ד–1964;

יתר המונחים כמשמעותם בפקודה.