הנוסח המלא של חוק מס הכנסה (הצהרות מתקנות), תשכ״ז–1967, ב-5 סעיפים.

בחוק זה –

(1)”שנת הנחה“ – שנת מס שלגביה חייב היה אדם להגיש דו״ח לפי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה), לפני יום כ״ו באייר תשכ״ז (5 ביוני 1967);

(2)”הצהרה מתקנת“ – הצהרה שמסר אדם לעניין סעיף 6 לחוק החנינה, תשכ״ז–1967 (להלן – חוק החנינה);

(3)”הפרש הכנסה“ –

(א)הסכום שבו עולה הכנסתו של אדם לשנה משנות ההנחה, לפי הצהרתו המתקנת –

(I)על סכום הכנסתו לפי השומה שנערכה לו לאותה שנת הנחה לפני תחילת חוק זה, בין אם הוגשו השגה או ערעור ובין אם לאו;

(II)אם לא נערכה לו שומה כאמור – על סכום הכנסתו לפי השומה האחרונה שנערכה לו לפני תחילת חוק זה, בין אם הוגשו השגה או ערעור ובין אם לאו, או על סכום ההכנסה שהצהיר עליה לשנת הנחה בדו״ח שהגיש לפי סעיף 131 או 133 לפקודה לפני תחילת חוק זה, הכל לפי הסכום הגבוה יותר;

(III)אם לא נערכה לו כל שומה ואף לא הגיש כל דו״ח לפי סעיף 131 או 133 לפקודה – על סכום הכנסתו בשנת הנחה שלגביה שילם מקדמות ועל סכום הכנסתו כאמור שממנה נוכה מס;

(ב)לגבי אדם שלא נערכה לו כל שומה ולא הגיש כל דו״ח לפי סעיף 131 או 133 ולא שילם כל מקדמה ואף לא נוכה כל מס מהכנסתו – סכום הכנסתו לפי ההצהרה המתקנת;

(4)יתר המונחים כמשמעותם בפקודה.

(א)על אף האמור בפקודה, אדם שמסר הצהרה מתקנת יהא חייב על הפרש ההכנסה במס של 25%, ואם הוא חבר־בני־אדם יחולו לענין זה הוראות סעיף 128 לפקודה.

(ב)המס ישולם תוך ארבעה חדשים מיום תחילת התקנות שהתקין שר האוצר לפי סעיף 4; אולם פקיד השומה רשאי, אם ניתנה לו סיבה מספקת לכך, להאריך את מועד התשלום כולו או מקצתו.

פקיד השומה יערוך או יתקן את השומה, לפי המקרה, לאור ההצהרה המתקנת, אולם אין בהוראות אלה כדי לגרוע מסמכויותיהם של הנציב ופקיד שומה לפי הפקודה.

שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו לרבות תקנות לענין הצהרה מתקנת.

(א)דין הצהרה מתקנת לענין חלק י״א לפקודה, כדין דו״ח שהוגש לפי הפקודה.

(ב)הוראות הפקודה לענין הגבייה יחולו על חוק זה.