סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ״ו–2026, בוררות בהסכמה.

(א)בית דין רשאי לדון כבורר בעניין אזרחי היכול לשמש נושא להסכם לפי כל דין, ובלבד שמתקיימים שני אלה:

(1)כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם לכך באמצעות חתימה על טופס הבוררות בנוסח שבתוספת הראשונה (להלן – טופס בוררות);

(2)לבית הדין יש סמכות שיפוט בענייני המעמד האישי לפחות כלפי אחד הצדדים הנוגעים בדבר, או שכל הצדדים הנוגעים בדבר הם תאגידים.

(ב)פנייה לבית דין תוגש בצירוף טופס בוררות, והוא ייחתם על ידי כל הצדדים הנוגעים בדבר סמוך לפני הגשת הבקשה לבית הדין.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (ב), צד רשאי להגיש לבית דין בקשה להתדיין לפניו על גבי טופס בוררות, אף אם לא נחתם על ידי כל הצדדים הנוגעים בדבר; הוגש טופס בוררות כאמור, מזכירות בית הדין תשלח לצדדים הנוגעים בדבר שאינם חתומים על הטופס הודעה בנוסח שבתוספת השנייה בדבר הגשת הבקשה ותבהיר כי באפשרותם לחתום על טופס הבוררות.

(ד)עד לקבלת טופס בוררות חתום על ידי כל הצדדים הנוגעים בדבר, לא יזמין בית הדין את הצדדים לדיון או יורה להם להשיב לתביעה, לא יזומנו עדים, ולא תתקבל כל החלטה בעניין מלבד החלטה טכנית שאינה נוגעת לגופו של סכסוך או מתן סעד בעניינו.

(ה)בתחילת דיון בהליך בוררות לפי חוק זה יברר בית הדין אם חתימת הצדדים הנוגעים בדבר על טופס הבוררות נעשתה מרצון חופשי, ויבהיר לצדדים הנוגעים בדבר כי ההליך המתקיים הוא הליך בוררות ולא הליך שיפוטי; היה נושא הבוררות עניין הנמצא בסמכותו של בית הדין לעבודה במהלך קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, יברר בית הדין הדתי אם היוזמה להבאת ההליך לפניו הייתה של העובד.

(ו)בית הדין יהיה רשאי שלא לדון בהליך בוררות לפי חוק זה, מטעמים שיירשמו.