סעיף 43 לתקנות הטיס (שדות תעופה – מאפיינים פיזיים והפעלת שדה תעופה), התשפ״ו–2026, קביעת נקודת מיכוון וסימונה.

(א)בעל רישיון יגדיר וישרטט נקודת מיכוון (aiming point) באלה:

(1)במסלול ממוכשר שרכיב הספרה בקוד הייחוס שלו הוא 2, 3 או 4;

(2)במסלול לא־ממוכשר שרכיב הספרה בקוד הייחוס שלו הוא 3 או 4 ובכל מסלול ממוכשר שרכיב הספרה בקוד הייחוס שלו הוא 1 – אם נוכח בעל הרישיון לדעת כי הדבר נדרש לשם שיפור דיוק הגישה.

(ב)בעל רישיון ישרטט סימון נקודת מיכוון לפי הוראות אלה:

(1)סימון נקודת המיכוון על המסלול יתחיל במקומות אלה:

(א)לגבי מסלול המצויד במערכת חזותית לציון זווית הגישה (visual approach slope indicator systems) מסוג PAPI או APAPI) – בנקודה על המסלול שאליה מתכנס מישור הגישה החזותי (visual approach slope) הנקוב לאותו מסלול;

(ב)לגבי מסלול שאינו מצויד במערכת חזותית לציון זווית הגישה – במרחק ממפתן המסלול לפי נספח 14 לעניין ”Location and dimensions of aiming point marking“ לגבי ”Distance from threshold to beginning of marking“, בשים לב למרחק הנחיתה הזמין באותו מסלול;

(2)סימון נקודת המיכוון יורכב משני פסים, שאורך ורוחב כל פס והמרחק הרוחבי בין צידיהם הפנימיים יהיו לפי נספח 14 לעניין ”Location and dimensions of aiming point marking“, בשים לב למרחק הנחיתה הזמין באותו מסלול;

(3)בלי לגרוע מהאמור בפסקה (2), סומן במסלול סימון אזור נגיעה לפי תקנה 44, יהיה המרחק הרוחבי בין צידיהם הפנימיים של הפסים כאמור שווה למרחק הרוחבי בין צידיהם הפנימיים של הפסים המרכיבים את סימון אזור הנגיעה.