תקנות1975הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 37 לתקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים), תשל״ו–1975, ציוד כוננות כיבוי אש.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק רביעי: אמצעים למניעת שריפות ולכיבוי אש
37. ציוד כוננות כיבוי אש
(א)כל מזח וסירת כוננות יצויידו –
(1)בציוד מתאים לכיבוי אש ובכלל זה בזרנוקים שיאפשרו התזת קצף מהירה ויעילה על המכלית ולתוך מכליה;
(2)בציוד אישי לכיבוי אש, שיכלול:
(א)תלבושת דוחה מים העשויה מחומר מתאים להגנת הגוף מפני כוויות;
(ב)מגפיים וכפפות מגומי או חומר אחר שאינו מוליך חשמלי;
(ג)קסדת מגן;
(ד)פנס יד מוגן מפני התפוצצות, בעל כושר תאורה של 3 שעות לפחות;
(ה)גרזן כיבוי;
(ו)מכשיר נשימה בעל תכולה עצמית;
(ז)חבל הצלה עמיד בפני אש באורך ובחוזק מתאימים.
(ב)ציוד הכיבוי המפורט בתקנת משנה (א) יהיה לפי תקן שאישר מכון התקנים הישראלי, ובאין תקן ישראלי – לפי אישור מפקח כבאות ראשי.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים), תשל״ו–1975 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.