סעיף 10 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום), התשפ״ז–2026, כניסה ושילוט לאזור ציבורי מוגן.

גוף ציבורי שאחראי להפעלת אזור ציבורי מוגן ומאפשר לציבור במצב חירום לעשות שימוש באזור ציבורי מוגן, אחראי לכך שיתקיימו כל אלה:

(1)אם יש דרך שמיועדת לכניסת כלי רכב לאזור ציבורי מוגן (להלן בתקנה זו – דרך כלי רכב), כגון בחניון תת־קרקעי, לא יימנע מאדם עם מוגבלות, ובכלל זה אדם המתנייע בכיסא גלגלים או באמצעי עזר אחר לניידות, לעשות שימוש במצב חירום גם בדרך כלי רכב לרבות אפשרות למעבר במקומות שבהם יש הגבלת כניסה כגון מחסומים, וזאת בין שמובילה לאזור הציבורי המוגן דרך נגישה ובין שלא;

(2)במקום בולט לעין בפתח דרך כלי רכב יימצא שלט שעליו כתוב ”כניסה במצב חירום גם לאדם עם מוגבלות בניידות“, ואולם אם השיפוע האורכי של דרך כלי הרכב עולה על 10% יהיה כתוב בשלט ”זהירות! שיפוע מסוכן!“ ונוסף על כך יופיע בשלט הסמל לציון שיפוע מסוכן לפי נספח ג׳ בת״י 1918 חלק 4; אם יש בדרך פסי האטה, יהיה כתוב בשלט גם ”זהירות! פסי האטה!“;

(3)הוצב שלט להכוונה לאזור ציבורי מוגן או לכניסה אליו או שלט לפי פסקה (2), יהיה גובה האותיות בשלט 80 מילמטרים לפחות, ויתקיימו בו הוראות ת״י 1918 חלק 4 בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ועיצוב השלטים החזותיים (2.1.6);

(4)לא ייגבה תשלום מאדם עם מוגבלות שמבקש להיכנס עם רכבו לאזור ציבורי מוגן שמובילה לתוכו דרך כלי רכב לצורך הצלת עצמו או כדי להוביל ציוד שנדרש לשהייתו שם; איש צוות שמפעיל את האזור הציבורי המוגן או פועל מטעם המקום הציבורי שבו האזור הציבורי המוגן, רשאי לדרוש שאדם כאמור יזדהה באמצעות תג נכה כתנאי לאי־גביית תשלום; אדם כאמור שנכנס עם רכבו לאזור ציבורי מוגן יישמע להוראות צוות שמפעיל את האזור הציבורי המוגן כדי למנוע סיכון לציבור שנמצא בו; לעניין זה, ”תג נכה“ – כהגדרתו בחוק חניה לנכים, התשנ״ד–1993.