הנוסח המלא של חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ״ג–1982, ב-7 סעיפים.

בחוק זה –

”חייל“ – כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955;

”קצין משטרה בכיר“ ו”ראש רשות מקומית“ – לרבות אדם שהוסמך על ידי אחד מהם בכתב לצורך חוק זה;

”תושב“ ו”תעודת זהות“ – כאמור בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965.

תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו.

מי שאינו תושב ומלאו לו 16 שנים ישא עמו תעודה רשמית המעידה על זהותו והנושאת את תצלומו, והוא חייב להציגה לפי דרישה כאמור בסעיף 2.

העובר על הוראות חוק זה, דינו – קנס 5,000 שקלים, ובלבד שלא יועמד אדם לדין על אי הצגת תעודה אם תוך חמישה ימים לאחר שנדרש לכך הוצגה התעודה לפני מי שדרש את הצגתה, או לפני שוטר בתחנת המשטרה, ונקבעה זהותו של האדם על פיה; נקבעה זהותו כאמור, יינתן לו, על פי דרישתו, אישור בכתב על כך בתחנת המשטרה.

הנוסח שולב בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965.

(א)שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

(ב)לענין החובה לפי סעיפים 2 ו־3, רשאי שר הפנים לקבוע בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, תעודה רשמית אחרת כתעודה מזהה.

תחילתו של חוק זה ביום ט״ז בטבת התשמ״ג (1 בינואר 1983).