סעיף 115 לחוק הירושה, תשכ״ה–1965, דירת המגורים.

(א)דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן־זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם – על־ידי בית המשפט.

(ב)בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים:

(1)שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים;

(2)שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי־השירות, אם ישנם.

(ג)הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יחולו גם על דירה ששכר המוריש לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים וגר בה ערב מותו והשכירות לא נתבטלה במותו; והוא, על אף האמור לענין זה בחוזה השכירות.

(ד)דירה שהמוריש שכר לתקופה קצרה יותר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן־זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו.