פקודה1971הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 50 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א–1971, עדות פסיכולוג.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק ג׳: ראיות חסויות
50. עדות פסיכולוג
תיקון: [תשכ״ח], תשפ״ב־2 [ע/5ה]
(א)פסיכולוג־מומחה כמשמעותו בצו שהותקן לפי סעיף זה אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כפסיכולוג והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לפסיכולוג בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.
(ב)הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות פסיכולוג־מומחה.
(ג) (1)נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בדלתיים סגורות; החליט בית־המשפט לשמוע את העדות, ישמע אותה בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה לדון בעניין, כולו או חלקו, בפומבי.
(2)התקיים דיון כאמור בפסקה (1) בדלתיים סגורות, רשאי בית המשפט להרשות לאדם מסוים או לקבוצת בני אדם מסוימת להיות נוכחים בעת הדיון, כולו או חלקו.
(ד)שר הבריאות יתקין, בהסכמת שר המשפטים, צו שיגדיר מיהו פסיכולוג־מומחה לענין סעיף זה.
לפי צו הראיות (פסיכולוג מומחה), תשל״ח–1978 (ק״ת תשל״ח, 983), פסיכולוג־מומחה לענין סעיף זה הוא מי שרשאי לעסוק בפסיכולוגיה לפי סעיפים 2(א) או 2(ב) לחוק הפסיכולוגים, תשל״ז–1977, ובסייגים האמורים בהם.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א–1971 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.