סעיף 43 לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש״ט–1949, שמירת זכויות.

(א)חוק זה –

(1)לא יפגע בכל חוק, נוהג או חוזה, קיבוצי או אחר, הנוגע לתנאי הפיטורים וההתפטרות של עובדים ולזכויותיהם בקשר לכך;

(2)בא להוסיף על זכויות הקשורות בעבודה, ולא יפורש כפוגע בכל חוק, נוהג או חוזה עבודה קיבוצי או אחר, או כגורע מהם;

(3)לא יפגע בזכותו של העובד לתבוע פיצוי לפי סעיף 21(ג)(2) או (3) בשל נזק שנגרם לו עקב הפרת זכות מזכויותיו לפי חוק זה, שנגרם, שהתגבש או שנודע לו עליו לאחר החלטת ועדת התעסוקה או בית הדין, לפי המאוחר.

(ב)המנויים להלן ייחשבו כעובדים שפוטרו, לצורך קביעת זכויותיהם בקשר לפיטורים:

(1)חייל משוחרר אשר לו זכות להתקבל לעבודה על פי סעיף 6 ושהגיש בקשה על פי סעיף 7, אך לא נתקבל לעבודה;

(1א)חייל המשרת שירות צבאי על פי התחיבות לשירות־קבע (ולשירות צבאי כזה ייקרא להלן ”שירות־קבע“) –

(I)אם לשירות־הקבע לא קדמה ללא־הפסק תקופת שירות צבאי שלא על פי התחיבות לשירות־קבע (ולשירות צבאי כזה ייקרא להלן ”שירות־חובה“), ולפני תחילת שירות־הקבע היה עובד קבוע במפעל – מיום תחילת שירות־הקבע;

(II)אם לשירות־הקבע קדמה ללא־הפסק תקופת שירות־חובה, וסמוך לפני התגיסותו לשירות־החובה היה עובד קבוע במפעל – מהיום שבו התחיל לשרת שירות־קבע על פי התחיבות שבה התחייב לשירות־קבע לתקופה שביחד עם כל תקופת שירות־הקבע שקדמה לה ללא־הפסק היא עולה על שתי שנים;

(1ב)חייל משוחרר משירות סדיר אשר לו זכות קדימה להישלח לעבודה לפי סעיף 19, אך לא נשלח לעבודה לפיו או נשלח לעבודה ולא נתקבל;

(2)נכה מלחמה שבזמן הקובע היה עובד במפעל ולא חזר לעבוד במפעל;

(3)אדם שמת בשירות, כאמור בסעיף 14 ושבזמן הקובע היה עובד קבוע במפעל.