סעיף 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984, כינוס נכסים זמני.

(א)בית המשפט רשאי בצו, בכפוף להוראות סימן א׳, למנות כונס נכסים זמני (להלן – כונס) על נכסים מסוימים של המשיב שברשותו או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם או כי הנכסים הופקו תוך ביצוע המעשה או המחדל נושא התובענה או שימשו לביצועו, וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

(ב)בית המשפט רשאי להורות בצו לאדם לאפשר לכונס כניסה לחצרים שהוא מחזיק בהם לשם ביצוע הפעולות המפורטות בצו שניתן על פי תקנת משנה (א) (להלן – צו כניסה לחצרים).

(ג)בית המשפט רשאי להסמיך כונס לעשות, בין השאר, את הפעולות האלה, כולן או מקצתן:

(1)להיכנס לחצרים לשם חיפוש או תפיסה של הנכסים;

(2)לחפש את הנכסים;

(3)לצלם או להעתיק את הנכסים;

(4)לתפוס את הנכסים;

(5)להחזיק בנכסים;

(6)לשמור או לבטח את הנכסים;

(7)לנהל את הנכסים;

(8)להפעיל את סמכויות בעל הנכסים, כולן או מקצתן.

(ד)מונה כונס לפי תקנה זו, יחולו הוראות תקנות 389, 390, 391 ו־392.