סעיף 497ה1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984, הוראת שעה.

(הוראת שעה עד יום 31.12.2020):

(א)בלי לגרוע מהאמור בתקנה 497ג, בעל דין או עורך דין המייצג בעל דין (להלן בתקנה זו – השולח) רשאי להמציא כתב בי־דין בתובענה מסוימת לבעל דין אחר או עורך דין המייצג אותו באותה תובענה (להלן בתקנה זו – הנמען), באמצעות שליחתו לכתובת דואר אלקטרוני שהיא אחת מאלה:

(1)הכתובת שבכתב בי־הדין שהגיש הנמען לבית המשפט באותה תובענה;

(2)הכתובת שבנייר המכתבים המשרדי של הנמען;

(3)הכתובת שבאתר האינטרנט של הנמען;

(4)הכתובת שמסר לו הנמען.

(ב)יראו כתב בי־הדין שהומצא לפי תקנת משנה (א) כאילו הומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, ובלבד שהנמען אישר את קבלת המסמך בכתב או בהודעה טלפונית; אישר הנמען את קבלת המסמך בהודעה טלפונית, יערוך השולח תרשומת של ההודעה הטלפונית שתכלול את פרטי כתב בי־הדין, זמן השיחה ושמו של האדם שמסר את האישור.

(ג)על אף האמור בתקנת משנה (א) המצאת כתב בי־דין למדינה, לכל פרקליטות או מחלקה המפורטים בטור א׳ בתוספת השלישית תהיה רק לכתובת דואר אלקטרוני שיועדה לשם כך, כאמור בטור ב׳ לצדה, ואישור קבלת כתב בי־דין יהיה באמצעות פרטי הקשר כאמור בטור ג׳ לצדם.

(ד)המבקש להמציא כתב בי־דין בדואר אלקטרוני לפי תקנה זו, יציין בכתב בי־הדין את כתובת הדואר האלקטרוני שבאמצעותה ניתן להמציא כתב בי־דין אליו.

(ה)לעניין מועד המצאת כתב בי־דין לפי תקנה זו, תחול תקנה 497ג(ו).

(ו)תקנה זו לא תחול על כתב בי־הדין הראשון בתיק, זולת אם היתה הסכמה אחרת בכתב של הנמען.

(ז)תקנה זו לא תחול על מסמך הכולל מידע שאינו על דף בגודל A4.