סעיף 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984, המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי־דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

(1)מבקשים סעד נגד אדם שמקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל בתחום המדינה;

(2)נושא התובענה הוא כולו מקרקעין המצויים בתחום המדינה;

(3)מבקשים לפרש, לתקן, לבטל או לאכוף פעולה, שטר, צוואה, חוזה, התחייבות או חבות בנוגע למקרקעין המצויים בתחום המדינה;

(4)התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א)החוזה נעשה בתחום המדינה;

(ב)החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;

(ג)על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

(5)תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה – ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה – אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה;

(6)מבקשים צו מניעה לגבי דבר הנעשה או העומד להיעשות בתחום המדינה, או מבקשים למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבקשים גם דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו;

(7)התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;

(7א)התובענה מבוססת על נזק שנגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהתנהגות של הנתבע, ובלבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן שהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין־לאומי או במתן שירותים בין־לאומיים בהיקף משמעותי; לעניין זה, ”אדם קשור“ – אם הנתבע הוא תאגיד, כל אחד מאלה:

(1)אדם השולט בתאגיד;

(2)תאגיד הנשלט בידי אדם כאמור בפסקה (1);

(3)תאגיד הנשלט בידי מי מהאמורים בפסקאות (1) ו־(2);

(8)מבקשים לאכוף פסק־חוץ, כמשמעותו בחוק אכיפת פסקי־חוץ, התשי״ח–1958, או פסק־בוררות־חוץ כמשמעותו בחוק הבוררות, התשכ״ח–1968;

(8א)מבקשים לבטל פסק בוררות חוץ כמשמעותו בחוק הבוררות, התשכ״ח–1968, שניתן נגד תושב ישראל, אם שוכנע בית המשפט כי אין למבקש אפשרות לזכות בדין צדק בבית המשפט של המדינה שבה, או לפי דיניה, ניתן הפסק;

(9)מגישים תובענה על פי חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין־לאומית), התשכ״ט–1969;

(10)האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.