סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, תשי״א–1951, אורך החופשה.

(א)אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(1)בעד כל אחת מ־5 השנים הראשונות – 16 יום;

(2)(נמחקה);

(3)בעד השנה השישית – 18 יום;

(4)בעד השנה השביעית – 21 יום;

(5)בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום;

אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה; בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה.

פורסמו תקנות חופשה שנתית (חופשה מוארכת), תשכ״ד–1963.

(ב)היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה –

(1)לפחות 200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2)פחות מ־200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

(ג)היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה, והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה –

(1)לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2)פחות מ־240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.