סעיף 4 לחוק חופשה שנתית, תשי״א–1951, עובד זמני בשכר.

(א)סעיף 3 אינו חל על עובד בשכר שעבד פחות מ־75 ימים רצופים, אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות. לעובד כאמור תשולם תמורת חופשה, כמפורש בפרק השלישי.

(ב)לענין סעיף קטן (א) רואים ימי עבודה כרצופים, אפילו חלה הפסקה בעבודה מחמת –

(1)שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס״ח–2008;

(2)יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג, וכן אחד במאי;

(3)חופשה על פי חוק זה וכל חופשה או פגרה שניתנה לעובד על פי חוק או בהסכמת המעסיק, בין בשכר ובין שלא בשכר;

(4)שביתה או השבתה;

(5)תאונה או מחלה;

(6)ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;

(7)הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עבודה;

(8)אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ״ז–1967.