סעיף 14א לחוק החמרים המסוכנים, התשנ״ג–1993, היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים.

(א)בסעיף זה –

”מחזיק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – מי שבבעלותו, בחזקתו, בהשגחתו או בפיקוחו מצויה פסולת חמרים מסוכנים;

”סילוק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – כל אחד מאלה, הנעשה במקום המיועד לכך על פי דין:

(1)הטמנת פסולת חומרים מסוכנים;

(2)החדרת פסולת חומרים מסוכנים לתת הקרקע;

(3)שריפת פסולת חומרים מסוכנים בדרך שאין בה הפקת משאבים;

”פסולת חומרים מסוכנים“ – (נמחקה).

(ב)השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים, שיוטל על מי שמחזיק בפסולת חומרים מסוכנים או שמסלק פסולת כאמור, והכל לשם מניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים או צמצומה, וכדי לעודד הליכי מיחזור או השבה של פסולת כאמור או הפקת משאבים ממנה.

(ג)בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יקבע השר, בין השאר, את שיעור ההיטל, אופן תשלומו, הצמדתו ודרכי גבייתו, ורשאי הוא לקבוע, כאמור באותו סעיף קטן –

(1)שיעורי היטל שונים, בהתחשב, בין השאר באלה:

(א)סוג או כמות פסולת החומרים המסוכנים;

(ב)מקום הסילוק המיועד ואופן הסילוק;

(ג)מידת הסיכון לאדם ולסביבה;

(ד)קיום חלופות ישימות לטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, לפי עדיפותן מבחינה סביבתית;

(2)פטור לסוגי מסלקי פסולת שונים.

(ד)על גביית היטל לפי סעיף זה יחול חוק המרכז לגביית קנסות.