Law1993The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 14א of חוק החמרים המסוכנים, התשנ״ג–1993, היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים.
14א. היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים
תיקון: תשס״ד, תשפ״ד־2
(א)בסעיף זה –
”מחזיק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – מי שבבעלותו, בחזקתו, בהשגחתו או בפיקוחו מצויה פסולת חמרים מסוכנים;
”סילוק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – כל אחד מאלה, הנעשה במקום המיועד לכך על פי דין:
(1)הטמנת פסולת חומרים מסוכנים;
(2)החדרת פסולת חומרים מסוכנים לתת הקרקע;
(3)שריפת פסולת חומרים מסוכנים בדרך שאין בה הפקת משאבים;
”פסולת חומרים מסוכנים“ – (נמחקה).
(ב)השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים, שיוטל על מי שמחזיק בפסולת חומרים מסוכנים או שמסלק פסולת כאמור, והכל לשם מניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים או צמצומה, וכדי לעודד הליכי מיחזור או השבה של פסולת כאמור או הפקת משאבים ממנה.
(ג)בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יקבע השר, בין השאר, את שיעור ההיטל, אופן תשלומו, הצמדתו ודרכי גבייתו, ורשאי הוא לקבוע, כאמור באותו סעיף קטן –
(1)שיעורי היטל שונים, בהתחשב, בין השאר באלה:
(א)סוג או כמות פסולת החומרים המסוכנים;
(ב)מקום הסילוק המיועד ואופן הסילוק;
(ג)מידת הסיכון לאדם ולסביבה;
(ד)קיום חלופות ישימות לטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, לפי עדיפותן מבחינה סביבתית;
(2)פטור לסוגי מסלקי פסולת שונים.
(ד)על גביית היטל לפי סעיף זה יחול חוק המרכז לגביית קנסות.
The text on this page is adapted from the entry חוק החמרים המסוכנים, התשנ״ג–1993 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.