סעיף 173 לחוק הטיס, התשע״א–2011, תחולה על כלי טיס זר בהיותו בישראל.

(א)נקבעו לעניין כלי טיס, לעניין הפעלתו, לעניין המפעיל האווירי שלו או לעניין איש צוות בו, הוראות באמנה או באמות המידה המחייבות שקבע ארגון התעופה הבין־לאומי המפורטות בנספחים 1, 3, 5, 6, 7, 8, 10, 12, 16, 18 ו־19 לאמנה (בסעיף זה – אמות המידה המחייבות), יחולו ההוראות האמורות על כלי טיס זר בהיותו בשטח ישראל, על הפעלתו, על המפעיל האווירי שלו או על איש הצוות בו, לפי העניין, ולא יחולו באותו עניין ההוראות לפי סעיפים 2 עד 7, 9 עד 12, 17 עד 19, 23 עד 25, 38 עד 41, 43, 45 עד 47, 56, 62 עד 65, 67 עד 71, 74, 76(ג) ו־139 – למעט ההגדרה ”מידע בטיחותי“, לחוק זה.

(א1)בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), חלות, לעניין הפעלת כלי טיס זר, הוראות האמנה ואמות המידה המחייבות כאמור באותו סעיף קטן, לא יפעיל אדם כלי טיס זר בשטח ישראל, אלא אם כן מתקיימים כל אלה:

(1)לכל איש צוות המוצב בכלי הטיס, הממלא תפקיד הטעון רישיון המקביל לרישיון עובד טיס ותעודה המקבילה לתעודה רפואית, לפי האמנה ואמות המידה המחייבות, יש רישיון ותעודה כאמור שהם תקפים ומתאימים ושניתנו מאת מדינת הרישום בהתאם לאמות המידה המחייבות שנקבעו בנספח 1 לאמנה;

(2)קיימת לגבי כלי הטיס תעודה תקפה המקבילה לתעודת רישום, שניתנה מאת מדינת הרישום בהתאם לאמות המידה המחייבות שנקבעו בנספח 7 לאמנה;

(3)קיימת לגבי כלי הטיס תעודה תקפה המקבילה לתעודת כושר טיסה, שניתנה מאת מדינת הרישום בהתאם לאמות המידה המחייבות שנקבעו בנספח 8 לאמנה, וההפעלה מתבצעת בהתאם לתנאים שבאותה תעודה;

(4)קיימת לגבי כלי הטיס תעודה תקפה המקבילה לתעודת רעש, שניתנה מאת מדינת הרישום בהתאם לאמות המידה המחייבות שנקבעו בנספח 16 לאמנה;

(5)מופעל כלי הטיס בהפעלה מסחרית הטעונה רישיון המקביל לרישיון הפעלה אווירית לפי אמות המידה המחייבות – יש בידי מפעיל כלי הטיס רישיון כאמור וכן מפרטי הפעלה המשויכים לרישיון, שניתנו מאת מדינת המפעיל בהתאם לאמות המידה המחייבות שנקבעו בנספח 6 לאמנה, וההפעלה מתבצעת בהתאם לתנאי הרישיון והמפרטים האמורים;

(6)בכלי הטיס נמצאים כל המסמכים שיש לשאתם לפי סעיף 29 לאמנה ונספח 6 לאמנה, והם תקפים ומעודכנים.

(א2)על אף הוראות סעיף קטן (א1)(1) ו־(3), המנהל רשאי, לבקשת מפעיל כלי טיס זר, להתיר לו –

(1)להפעיל כלי טיס זר שמוצב בו איש צוות שחלות לגביו הוראות סעיף קטן (א1)(1), גם אם הרישיון או התעודה שבידו ניתנו שלא בהתאם לדרישות אמות המידה המחייבות כאמור באותו סעיף קטן; המנהל לא יתיר הפעלה כאמור אלא אם כן כל סטייה מהדרישות האמורות צוינה ברישיון או בתעודה שבידי איש הצוות, לפי העניין, והמנהל שוכנע כי תישמר בטיחות התעופה ברמה שוות ערך לזו המושגת בקיום אותן דרישות;

(2)להפעיל כלי טיס זר גם אם התעודה המקבילה לתעודת כושר טיסה שניתנה לגבי כלי הטיס ניתנה שלא בהתאם לדרישות אמות המידה המחייבות כאמור בסעיף קטן (א1)(3); המנהל לא יתיר הפעלה כאמור אלא אם כן כל סטייה מהדרישות האמורות צוינה בתעודה האמורה או בדרך אחרת המקובלת על המנהל, והוא שוכנע כי תישמר בטיחות התעופה ברמה מקובלת.

(א3)על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(א1), הודיעה מדינת המפעיל או מדינת הרישום, לפי העניין, לארגון התעופה הבין־לאומי על הבדל בין הדין החל באותה מדינה ובין הוראה באמות המידה המחייבות החלה בהתאם להוראות סעיף קטן (א), רשאי המנהל, לבקשת מפעיל כלי הטיס הזר, להתיר לו לקיים אמצעים חלופיים להוראה האמורה, אם שוכנע כי האמצעים החלופיים יבטיחו שמירה על בטיחות התעופה, סדירותה או יעילותה, ברמה שוות ערך לזו המושגת בקיום ההוראה האמורה, וכי הדבר אינו נוגד את האינטרס הציבורי.

(א4)לא חלות, לפי הוראות סעיף קטן (א), הוראות האמנה ואמות המידה המחייבות על כלי טיס זר בהיותו בשטח ישראל, על הפעלתו, על המפעיל האווירי שלו או על איש צוות בו, יחולו באותו עניין ההוראות לפי חוק זה בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

(1)על אף הוראות סעיפים 2, 6, 17, 56, 63, 64 ו־74 – המנהל רשאי להכיר ברישיון או בתעודה שניתנו מאת מדינת הרישום ולעניין סעיפים 17 ו־74 – מאת מדינת המפעיל, כשווי ערך לרישיון או לתעודה הנדרשים לפי הסעיפים האמורים, אם שוכנע כי תישמר בטיחות התעופה ברמה שוות ערך לזו המושגת בקיום ההוראות לפי חוק זה;

(2)הכיר המנהל ברישיון או בתעודה לפי פסקה (1) –

(א)לא יחולו על בעל הרישיון או התעודה הוראות לפי סעיפים 6, 9, 11, 23 עד 25, 46, 56, 62, 63(ד), 67(ב) עד (ד), 68 – למעט לעניין ציוד תעופתי שהוא ציוד ניווט, תקשורת ועקיבה, 69 ו־70, החלות לעניין בעל רישיון או תעודה שווי ערך שניתנו לפי חוק זה, ויחולו באותם עניינים דיני מדינת הרישום;

(ב)לא יחולו על בעל הרישיון או התעודה הוראות לפי סעיפים 19 – למעט לעניין ציוד תעופתי שהוא ציוד ניווט, תקשורת ועקיבה, ו־139 – למעט ההגדרה ”מידע בטיחותי“, החלות לעניין בעל רישיון או תעודה שווי ערך שניתנו לפי חוק זה, ויחולו באותם עניינים דיני מדינת המפעיל;

(ג)יקראו את סעיף 67(א)(2) כך שבמקום הסיפה החל במילים ”שנקבע לפי סעיף 63(ב)(3)“ יבוא ”שנקבע לפי דיני מדינת הרישום“;

(3)הפעיל אדם כלי טיס זר בשטח ישראל שלא בהתאם לתנאי רישיון או תעודה שהוכרו לפי פסקה (1) או שלא בהתאם לדיני מדינת הרישום או מדינת המפעיל החלים לגביו לפי פסקה (2), יראו אותו לעניין פרקים ט׳ ו־י׳ כמי שהפר תנאי מתנאי רישיון או תעודה שווי ערך הניתנים לפי חוק זה;

(4)על אף הוראות פסקה (1), הוקנתה באמנה בין־לאומית שישראל צד לה זכות להפעלת כלי טיס זר בשטח ישראל, ועל פי דיני מדינת הרישום או מדינת המפעיל של כלי הטיס הזר, הפעלתו אינה טעונה רישיון או תעודה שווי ערך לאלה הנדרשים לפי הסעיפים המנויים בפסקה (1), רשאי המנהל, לבקשת מפעיל כלי הטיס הזר, להתיר לו לקיים אמצעים חלופיים, אם שוכנע כי אמצעים אלה יבטיחו שמירה על בטיחות התעופה ברמה שוות ערך לזו המושגת באמצעות קיום הרישיון או התעודה.

(ב)השר רשאי לקבוע הוראות ותנאים לגבי הפעלה דרך קבע של כלי טיס זר בשטח ישראל.