הנוסח המלא של חוק הטיס, התשע״א–2011, ב-215 סעיפים.

בחוק זה –

”איש צוות“ – אחד מאלה:

(1)אדם הממלא תפקיד בכלי הטיס בזמן הטיסה, אף אם אינו עובד טיס, שהוצב לתפקיד האמור בידי המפעיל האווירי של כלי הטיס;

(2)מי שמקבל הדרכה בטיסה או עובר מבחן בטיסה לצורך קבלת רישיון עובד טיס או הגדר שבו, או לצורך שמירה על זכויותיו לפי הרישיון או הגדר שבו;

”בית ספר לעובדי טיס“ – מוסד שבו ניתנת הדרכה לתפקידי עובד טיס;

”האמנה“ – אמנת התעופה האזרחית הבין־לאומית שנחתמה בשיקגו ביום כ״א בכסלו התש״ה (7 בדצמבר 1944), לרבות הנספחים לאמנה האמורה ותיקונים שנערכו בה, ככל שמדינת ישראל הצטרפה לתיקונים אלה;

ראו Convention on International Civil Aviation באתר רשות התעופה האזרחית.

”ארגון התעופה הבין־לאומי“ (ICAO) – הארגון הבין־לאומי לתעופה אזרחית, שנוסד באמנה;

”דיני הטיס“ – כהגדרתם בחוק רשות התעופה האזרחית;

”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה;

”הגדר“ – הרשאה המהווה חלק מרישיון עובד טיס, הקובעת תנאים, זכויות והגבלות בקשר לשימוש ברישיון;

”הוראת גורם ביטחוני מוסמך“ – הנחיה מקצועית שניתנה לפי סעיף 10 לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998;

”ההוראות הטכניות לחומרים מסוכנים“ – ההוראות הכלולות בספר ”Technical Instructions for the Safe Transport of Dangerous Goods by Air“ בהוצאת ארגון התעופה הבין־לאומי, כפי שעודכנו מזמן לזמן;

”הוראות תעבורה אווירית“ – הוראות שניתנו לפי סעיפים 82 או 92;

”הפעלה“, לעניין כלי טיס – שימוש בכלי טיס למטרת טיסה או הטסה של כלי טיס, ובכלל זה גרימה או הרשאה לשימוש כאמור;

”הפעלה מסחרית“ – הפעלת כלי טיס לצורכי עסק שעיקרו הסעת נוסעים, הובלת טובין או מתן שירות, באמצעות כלי טיס, בתמורה;

”הפעלה כללית“ – הפעלת כלי טיס שאינה הפעלה מסחרית;

”הוועדה“ – ועדת הכלכלה של הכנסת;

”ועדת הערר“ – הוועדה שמונתה לפי סעיף 39;

”ועדת הערר הרפואית“ – הוועדה שמונתה לפי סעיף 7;

”חומר מסוכן“ – פריט, חפץ או חומר העלולים להוות סיכון לבריאות, לבטיחות, לרכוש או לסביבה, המפורטים בהוראות הטכניות לחומרים מסוכנים או המסווגים על פיהן;

”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961;

”חוק השיפוט הצבאי“ – חוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955;

”חוק רשות התעופה האזרחית“ – חוק רשות התעופה האזרחית, התשס״ה–2005;

”חוק הרשות לחקירה בטיחותית“ – חוק הרשות לחקירה בטיחותית בתעופה, התשפ״ד–2024;

”חוק רשות שדות התעופה“ – חוק רשות שדות התעופה, התשל״ז–1977;

”חוק רישוי שירותי התעופה“ – חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ״ג–1963;

”חייל“ – כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי וכן מי שהוראות החוק האמור חלות עליו לפי סעיף 8(2) או (3) לאותו חוק;

”טייס מפקד“ – הטייס, ובכלל זה מי שמטיס כלי טיס בלתי מאויש, המפקד על הטיסה והאחראי לניהולה הבטוח, שמונה לכך על ידי המפעיל האווירי של כלי הטיס;

”יחידת נת״א“ – יחידה הנותנת שירותי נת״א, כמשמעותה בסעיף 26;

”כלי טיס“ – כלי או מיתקן שביכולתו להיתמך באטמוספרה מתגובות האוויר שאינן תגובות האוויר במגעו עם פני כדור הארץ, למעט כלי רחיפה ולמעט כלי או מיתקן אחר שקבע השר לפי סעיף 168(א)(8);

”כלי טיס אזרחי“ – כלי טיס ישראלי או כלי טיס זר;

”כלי טיס זר“ – כלי טיס הרשום במרשם המתנהל במדינה חברה, לפי הדין החל בה;

”כלי טיס ישראלי“ – כלי טיס הרשום בפנקס הרישום;

”כלי טיס משטרתי“ – כלי טיס של משטרת ישראל או כלי טיס המשמש את משטרת ישראל בפעילות מבצעית והמופעל על פי הנחייתה;

”כלי טיס צבאי“ – כלי טיס של צבא הגנה לישראל, כלי טיס שגויס לצבא הגנה לישראל לפי חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא הגנה לישראל, התשמ״ז–1987, וכל כלי טיס אחר שכשירותו האווירית, כשירות אנשי הצוות שבו והפעלתו נתונים, באופן קבוע או זמני, לפיקוחו המלא של צבא הגנה לישראל;

”כלי טיס של מדינת ישראל“ – כלי טיס שיוחד, באופן קבוע או זמני, לשירות ממשלתי, והוא בבעלות מדינת ישראל או מופעל על ידה, למעט כלי טיס צבאי וכלי טיס משטרתי;

”כלי רחיפה“ – כל אחד מאלה:

(1)גילשון אוויר (Hang-glider) – מיתקן לא ממונע הכולל כנף הנתונה במסגרת קשיחה או העוטפת מסגרת קשיחה, שהמראתו יכולה להתבצע בלא כוח נוסף על כוחו של המפעיל ואשר המפעיל רתום אליו באמצעות ריתמה;

(2)גילשון אוויר עם מנוע עזר (Powered Hang-glider) – גילשון אוויר שמחובר אליו מנוע עזר או שמפעילו נושא על גופו מנוע עזר ואשר טיסתו אינה תלויה באופן בלעדי במנוע;

(3)מצנח רחף (Paraglider) – מיתקן לא ממונע הכולל כנף גמישה שצורתה נקבעת באמצעות לחץ אוויר הנכנס דרך פתחים מיוחדים בקדמת הכנף, שהמראתו יכולה להתבצע בלא כוח נוסף על כוחו של המפעיל, המפעיל רתום אליו באמצעות ריתמה והמיתקן נשלט באמצעות מיתרי ניהוג;

(4)מצנח רחף עם מנוע עזר (Powered Paraglider) – מצנח רחף שמחובר אליו מיתקן עם מנוע עזר או שמפעילו נושא על גופו מנוע עזר ואשר טיסתו אינה תלויה באופן בלעדי במנוע;

(5)מצנח ממונע (Powered Parachute) – מיתקן הכולל מנוע, כן נסע ומושב לכל מרחף, שמחוברת אליו כנף גמישה וטיסתו תלויה באופן בלעדי במנוע;

(6)טיסן ממונע נהוג רדיו שאינו מאויש, כפי שקבע השר, המשמש או המיועד לשמש למטרות פנאי או ספורט;

(7)כלי או מיתקן אחר שקבע השר לפי סעיף 93(ג);

”מדינת המפעיל“ (State of Operator) – מדינה שהיא צד לאמנה ושבה מצוי מקום עסקיו העיקרי של המפעיל האווירי, ואם אין למפעיל האווירי מקום עסקים עיקרי – מדינה שהיא צד לאמנה ושבה מצוי מקום מושבו הקבוע;

”מדינת הרישום“ (State of Registry) – מדינה שהיא צד לאמנה וכלי הטיס רשום בה;

”מדינה חברה“ – מדינה זרה שהיא צד לאמנה;

”מיתקן דיווח מזג אוויר“ – מיתקן למדידת נתוני מזג אוויר, חיזוים או דיווחם, לצורכי תעופה אזרחית;

”מיתקן עזר לטיסה“ – מיתקן הנמצא מחוץ לכלי הטיס ואינו מחובר אליו, המשמש או המיועד לשמש עזר לטיסה, ובכלל זה מיתקן המשמש או המיועד לשמש עזר לניווט אווירי או לביצוע תהליכי טיסה, מערכת הקולטת נתונים מכלי טיס או משדרת אליהם נתונים לצורך ניהול תעבורה אווירית, מסלול נחיתה, המראה או הסעה, מיתקן קרקע לתקשורת עם כלי טיס, מיתקן לתאורת סימון ואזהרה לכלי טיס ומיתקן דיווח מזג אוויר;

”מכון בדק“ – מקום שבו עוסקים בביצוע פעולות בדק;

”המנהל“ – מנהל הרשות, או עובד הרשות שהוא הסמיך לעניין חוק זה בהתאם להוראות סעיף 169(א);

”מנהל הרשות לחקירה בטיחותית“ ו”הרשות לחקירה בטיחותית“ – כהגדרתם בחוק הרשות לחקירה בטיחותית;

”מנחת“ – שטח יבשתי או ימי לרבות כל מבנה, מיתקן או ציוד שבו, המשמש או המיועד לשמש, כולו או חלקו, לנחיתה, להמראה, להסעה או לחנייה של כלי טיס, ואינו שדה תעופה;

”מפעיל אווירי“ – אחד מאלה, לפי העניין:

(1)בהפעלה מסחרית הטעונה רישיון הפעלה אווירית לפי חוק זה – מי שבידו רישיון הפעלה אווירית, ולעניין כלי טיס זר בהפעלה מסחרית הטעונה רישיון מקביל לרישיון הפעלה אווירית לפי אמות המידה המחייבות כמשמעותן בסעיף 173(א) או לפי דיני מדינת המפעיל – רישיון מקביל לרישיון הפעלה אווירית שניתן מאת מדינת המפעיל;

(2)בהפעלה כללית או בהפעלה מסחרית שאינה טעונה רישיון כאמור בפסקה (1) – בעל כלי הטיס, שוכר של כלי הטיס או מי שהורשה לבצע הפעלה מטעמו של מי מהם;

”מפרטי הפעלה“ – כמשמעותם בסעיף 18(ב) או 173(א1)(5), לפי העניין;

”מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל“ (Tel Aviv F.I.R) – המרחב האווירי בשטח ישראל ומחוץ לשטח ישראל, הנתון לפיקוחה האווירי של ישראל שניתנים בו שירותי נת״א ותחומיו מפורסמים במסגרת שירותי המידע התעופתי;

”משקה משכר“ – משקה המכיל אלכוהול בכל ריכוז שהוא או משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע השר לפי סעיף 99(יא)(1);

”נתון תחת השפעת אלכוהול“ – מי שבגופו אלכוהול בריכוז גבוה מהריכוז שקבע השר לפי סעיף 99(יא)(2);

”סם מסוכן“ – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע;

”עובד טיס“ – מי שבידו רישיון עובד טיס;

”פנקס הרישום“ – פנקס הרישום המתנהל לפי הוראות סעיף 59;

”פעולות בדק“ – פעולות בכלי טיס, במנוע של כלי טיס, במדחף שלו או בציוד תעופתי, הדרושות להבטחת הכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס, לרבות פעולות בדיקה, ביקורת, שיפוץ, תיקון, תחזוקה, שימור, החלפת חלקים ושינוי, ולמעט תחזוקה קלה;

”פקודת מעצר וחיפוש“ – פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969;

”ציוד תעופתי“ – כל אחד מאלה:

(1)מערכת, מנגנון, מכשיר, אבזר, מיתקן או ציוד, לרבות ציוד קשר וניווט, המשמשים או המיועדים לשמש בהפעלת כלי טיס או בשליטה בו במהלך טיסה, ומיועדים להתקנה או לנשיאה בכלי טיס או המותקנים או הנישאים בו, ובלבד שאינם חלק מגוף כלי הטיס, ממנועו או מהמדחף שלו;

(2)ציוד הטסה של כלי טיס שאינו מאויש;

”רופא“ – רופא מורשה כמשמעותו בסעיף 2 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל״ז–1976;

”רופא הרשות“ – כמשמעותו בסעיף 169(ב);

”רישיון הפעלה אווירית“ – כמשמעותו בסימן ג׳ לפרק ב׳;

”רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת“ – כמשמעותו בסימן ו׳ לפרק ב׳;

”רישיון ייצור“ – כמשמעותו בסעיפים 52 ו־53;

”רישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס“ – כמשמעותו בסימן ב׳ לפרק ב׳;

”רישיון להפעלת מכון בדק“ – כמשמעותו בסימן ד׳ לפרק ב׳;

”רישיון להפעלת יחידת נת״א“ – כמשמעותו בסימן ה׳ לפרק ב׳;

”רישיון עובד טיס“ – כמשמעותו בסימן א׳ לפרק ב׳;

”הרשות“ – רשות התעופה האזרחית שהוקמה לפי חוק רשות התעופה האזרחית;

”רשות שדות התעופה“ – רשות שדות התעופה שהוקמה לפי חוק רשות שדות התעופה;

”שדה תעופה“ – שטח שהשר קבע לפי סעיף 30;

”השירות המטאורולוגי“ – השירות המטאורולוגי הישראלי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים;

”שירותי מידע תעופתי“ (A.I.S) – כמשמעותם בסעיף 84;

”שטח ישראל“ – שטח הריבונות של מדינת ישראל כולל רצועת מימי החופין שלה, לרבות המרחב האווירי שמעל השטח האמור;

”שירותי נת״א“ – שירותי ניהול תעבורה אווירית הכוללים פיקוח ובקרה על התעבורה האווירית, מתן מידע תעופתי או אישור תכניות טיסה;

”שליטה“ – כהגדרתה בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;

”תחזוקה קלה“ – פעולות בדיקה, תחזוקה, שימור והחלפת חלקים בכלי טיס, שאינן פעולות מורכבות, כפי שקבע השר לפי סעיף 25;

”תעודת כושר טיסה“ (Certificate of Airworthiness) – כמשמעותה בסעיף 63;

”תעודת סוג“ (Type Certificate) – כמשמעותה בסעיף 51;

”תעודת רעש“ – כמשמעותה בסעיף 64;

”תעודה רפואית“ – כמשמעותה בסעיף 6(א)(1);

”תשתית אזרחית“ – תשתית תעופה המיועדת לשימוש התעופה האזרחית, למעט תשתית צבאית או תשתית משטרתית;

”תשתית משטרתית“ – מנחת או מיתקן עזר לטיסה, המופעלים על ידי משטרת ישראל והמיועדים לשימוש כלי טיס משטרתיים;

”תשתית צבאית“ – כל אחד מאלה:

(1)שדה תעופה צבאי או מנחת המופעל על ידי צבא הגנה לישראל, לרבות שדה תעופה צבאי שרשות שדות התעופה נותנת בו שירותים מכוח צו לפי סעיף 5(א)(4) לחוק רשות שדות התעופה, ומרחב הפיקוח האווירי שלהם;

(2)מיתקן עזר לטיסה המופעל, ככלל, על ידי צבא הגנה לישראל;

(3)מרחב אווירי שהוקצה לתעופה הצבאית כאמור בסעיף 80, למעט נתיבים או אזורי מרחב אווירי בתוכו שהוקצו לשימוש התעופה האזרחית;

(4)תשתית תעופה אחרת, בעת שהיא משמשת את צבא הגנה לישראל באופן בלעדי;

”תשתית תעופה“ – שדה תעופה, מנחת, מרחב פיקוח אווירי ומיתקן עזר לטיסה;

”השר“ – שר התחבורה והבטיחות בדרכים.

לא ימלא אדם תפקיד שקבע השר, באישור הוועדה, בקשר להפעלה של כלי טיס, לביצוע פעולות בדק בכלי טיס או למתן שירותי נת״א, לרבות מדריך לתפקיד כאמור, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן לפי הוראות סימן זה ובהתאם להגדר שברישיון, לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.

(א)המנהל ייתן רישיון עובד טיס או הגדר למבקש שמתקיימים בו התנאים שקבע השר לפי סעיף קטן (ב), וכן התנאים המפורטים להלן, לפי העניין:

(1)לעניין תפקיד שסווג בסיווג ביטחוני לפי סעיף 5 – נקבעה למבקש התאמה ביטחונית לתפקיד האמור לפי הוראות אותו סעיף;

(2)לעניין רישיון או הגדר מסוג שקבע השר לפי סעיף 6(א) – בידי המבקש תעודה רפואית מתאימה ותקפה כאמור באותו סעיף.

(ב)השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע תנאים למתן רישיון עובד טיס או הגדר, ובכלל זה הוראות בעניינים אלה:

(1)דרישת גיל מזערי או גיל מרבי;

(2)הכשרה, מיומנות, ידע וניסיון מקצועי הנדרשים לצורך קבלת הרישיון או ההגדר והדרכים לבדיקתם, ובכלל זה בחינות שעל המבקש לעמוד בהן;

(3)תנאים המביאים בחשבון את עברו הפלילי של המבקש.

פורסמו תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ״א–1981.

(א)על אף הוראות סעיף 2, אדם רשאי למלא תפקיד כאמור באותו סעיף, אף בלא רישיון עובד טיס, אם בידו רישיון לכך שניתן לו מאת הרשות המוסמכת לעניין זה במדינה חברה, שאישר המנהל לפי סעיף זה, ובהתאם להגדר שברישיון, לתנאי הרישיון והאישור ולהוראות לפי חוק זה.

(ב)המנהל ייתן אישור לפי סעיף קטן (א) למבקש שמתקיימים לגביו התנאים שקבע השר למתן אישור כאמור; בתקנות לפי סעיף קטן זה רשאי השר לקבוע את ההליכים לקבלת האישור.

(ג)אישור שניתן לפי סעיף זה ובעל אישור כאמור, יראו אותם לעניין דיני הטיס כרישיון עובד טיס וכעובד טיס, בהתאמה.

(ד)הרואה את עצמו נפגע מהחלטת המנהל לפי סעיף זה, רשאי לערור עליה לפני ועדת הערר, ויחולו הוראות סעיף 39, בשינויים המחויבים.

השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע סוגי עובדי טיס ואנשי צוות שלגביהם ימלא שירות הביטחון הכללי את תפקידו לפי סעיף 7(ב)(3) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס״ב–2002, לעניין קביעת הוראות בדבר סיווג ביטחוני וקביעת התאמה ביטחונית; על קביעת הוראות בדבר סיווג ביטחוני וקביעת התאמה ביטחונית, יחולו הוראות החוק האמור, בשינויים המחויבים.

(א)לא ימלא עובד טיס שבידו רישיון עובד טיס או הגדר, מסוג שקבע השר באישור הוועדה, את תפקידו בהתאם לרישיון או להגדר –

(1)אלא אם כן בידו תעודה רפואית תקפה המאשרת את התאמתו הבריאותית למלא את תפקידו בהתאם לרישיון או להגדר, שניתנה לו לפי הוראות סעיף זה בידי רופא הרשות או בידי רופא בעל הכשרה ברפואה תעופתית שהוסמך לעניין סעיף זה בידי המנהל, בהמלצת רופא הרשות (בסעיף זה ובסעיף 7 – רופא מוסמך), והוא פועל בהתאם לתנאי התעודה האמורה;

(2)אם חל, ממועד מתן התעודה הרפואית, שינוי במצב בריאותו העלול לפגוע ביכולתו למלא את תפקידו בהתאם לרישיון או להגדר, ועובד הטיס יודע כי השינוי עלול לפגוע ביכולתו כאמור.

(ב)השר, בהתייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע הוראות בעניינים אלה:

(1)התנאים וההליכים למתן תעודה רפואית ולקביעת התאמתו הבריאותית של אדם למלא תפקיד של עובד טיס, לפי סעיף זה, ובכלל זה הבדיקות הרפואיות הנדרשות לשם כך, לרבות בדיקות תקופתיות ובדיקות ביקורת, ובלבד שבדיקות כאמור יבוצעו בידי רופא הרשות או רופא מוסמך;

(2)סוגי תעודות רפואיות שיינתנו בידי רופא הרשות או רופא מוסמך;

(3)תקופת תוקפה של תעודה רפואית ותנאים לפקיעת תוקפה;

(4)הגבלות ותנאים לשימוש בסמי מרפא כהגדרתם בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981, בידי עובדי טיס.

(ג)הוראות שקבע השר לפי סעיף קטן (ב), לעניין התנאים למתן תעודה רפואית ולעניין תנאים לפקיעת תוקפה, טעונות אישור של הוועדה.

(ד)רופא המטפל בעובד טיס שבידו רישיון עובד טיס או הגדר מסוג שקבע השר לפי סעיף קטן (א), היודע כי המטופל הוא עובד טיס כאמור, וסבור כי אותו עובד טיס, בהשתמשו ברישיונו, עלול לסכן את עצמו או את זולתו מחמת מצבו הרפואי, ידווח על כך לרופא הרשות או לרופא מוסמך, ויידע את עובד הטיס על אודות הדיווח כאמור.

(ה)היה לעובד טיס ספק לעניין התאמתו הבריאותית למילוי תפקידו, בין השאר בעקבות בדיקת רופא כאמור בסעיף קטן (ד), יפנה לרופא מוסמך לשם בירור הספק.

(ו) (1)רופא הרשות, רופא מוסמך או ועדת הערר הרפואית רשאים לדרוש מכל אדם, לרבות ממטפל וממוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996, למסור להם מידע או מסמך, המצוי בידם, לגבי מצבו בריאותו של מי שנבחנת התאמתו הבריאותית למלא תפקיד של עובד טיס, שיש בו כדי להשפיע על ההכרעה בדבר התאמה בריאותית כאמור; המבקש תעודה רפואית או את חידושה יחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית, לגבי מידע או מסמך כאמור.

(2)דרשו רופא הרשות, רופא מוסמך או ועדת הערר הרפואית מידע או מסמך לפי פסקה (1), ימסור להם מי שנדרש כאמור את המידע או המסמך, בתוך התקופה שנקבעה בדרישה.

(3)רופא הרשות, רופא מוסמך או ועדת הערר הרפואית לא ימסרו מידע או מסמך שהגיע לידיהם לפי הוראות סעיף קטן זה, אלא למי שהוסמך לכך על פי דין או על פי צו של בית משפט.

(4)הוראות סעיף קטן זה יחולו גם על המדינה.

(א)הרואה את עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך רשאי להשיג עליה לפני רופא הרשות.

(ב)הרואה את עצמו נפגע מהחלטת רופא הרשות רשאי לערור עליה לפני ועדת הערר הרפואית.

(ג) (1)השר ימנה רופא בעל הכשרה וניסיון ברפואה תעופתית ליושב ראש ועדת הערר הרפואית, ורופא מוסמך שמתמלאים בו התנאים האמורים לממלא מקומו, ויכין רשימה של רופאים בעלי הכשרה וניסיון ברפואה תעופתית ורופאים שהם עובדי טיס בעלי רישיון או הגדר מסוג שנקבעה לגביו חובת התאמה בריאותית לפי סעיף 6(א), הכשירים לשמש במותבים של ועדת הערר הרפואית.

(2)השר יקבע הוראות לעניין תנאי הכשירות של חברי ועדת הערר הרפואית ולעניין סדרי הדין בוועדת הערר.

(ד) (1)ועדת הערר הרפואית תדון בערר לפי סעיף קטן (ב) במותב של שלושה, והם: יושב ראש ועדת הערר הרפואית או ממלא מקומו, והוא יהיה יושב ראש המותב, ושני חברים שימנה יושב ראש המותב, בעלי מומחיות מתאימה לנושא הנדון בערר, מתוך רשימה כאמור בסעיף קטן (ג)(1).

(2)ועדת ערר רפואית רשאית לאשר את החלטת רופא הרשות, לבטלה או לשנותה, וכן להורות על עריכת בדיקה נוספת, ככל שתמצא לנכון.

(ה)החלטת ועדת הערר הרפואית ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מינהליים, בשאלה משפטית בלבד.

עובד טיס ואיש צוות לא ישתו משקה משכר בעת מילוי תפקידם ולא ימלאו את תפקידם כשהם נתונים תחת השפעת אלכוהול, או לאחר ששתו משקה משכר וטרם חלף פרק הזמן שקבע השר, או כאשר מצוי בגופם סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן.

בלי לגרוע מסמכותו לפי סעיף 46(א)(3) ו־(4), רשאי השר לקבוע חובות שיחולו על עובד טיס וכן הגבלות ותנאים לשימוש ברישיון עובד טיס או בהגדר הקבוע ברישיון כאמור, נוסף על החובות, ההגבלות והתנאים המפורטים בסימן זה, שמטרתם להבטיח שמירה על הכשירות, המיומנות, הידע והניסיון המקצועי הנדרשים מעובד הטיס.

פורסמו תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ״א–1981.

פורסמו תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981.

(א)עובד טיס שלא מתקיימות לגביו, במלואן, אמות המידה המחייבות שקבע ארגון התעופה הבין־לאומי בנספחי האמנה לפי סעיף 37 לאמנה החלות לגבי עובד טיס מאותו סוג, יפרט המנהל ברישיון עובד הטיס או בתעודה הרפואית של עובד הטיס, לפי העניין, את אי־ההתאמה לאמות המידה המחייבות כאמור.

(ב)מי שברישיונו או בתעודה הרפואית שלו פורטה הערה בדבר אי־התאמה לפי סעיף קטן (א), לא ישמש כאיש צוות בעמדתו בכלי טיס ישראלי המופעל בשטחה של מדינה חברה, אלא באישור הרשויות המוסמכות של אותה מדינה.

(א)בעל רישיון הפעלה אווירית, בעל רישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס, בעל רישיון להפעלת מכון בדק ובעל רישיון להפעלת יחידת נת״א, לא יעסיקו אדם בתפקיד כאמור בסעיף 2, אלא אם כן אותו אדם הציג לפניהם רישיון עובד טיס תקף ומתאים לביצוע התפקיד, ואם הוא עובד טיס מסוג שקבע השר לפי סעיף 6(א) – גם תעודה רפואית מתאימה ותקפה.

(ב)בעל רישיון כאמור בסעיף קטן (א) לא יציב עובד טיס לתפקידו אלא לאחר שווידא כי עובד הטיס מקיים את החובות, ההגבלות והתנאים החלים עליו לפי סעיף 9, ואם פורטה ברישיונו או בתעודה הרפואית שלו הערה כאמור בסעיף 10(א) – לא יציב אותו כאיש צוות בעמדתו בכלי טיס ישראלי כאמור בסעיף 10(ב), אלא לאחר שווידא כי התקבל אישור מאת הרשויות המוסמכות כאמור באותו סעיף.

השר רשאי לקבוע תנאים לכשירותם של אנשי צוות שאינם עובדי טיס, להכשרתם ולהדרכתם, וכן חובות שיחולו עליהם במילוי תפקידם.

פורסמו תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981.

לא יפעיל אדם ולא ינהל בית ספר לעובדי טיס ולא יערוך בו הדרכה לתפקידי עובד טיס, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן לפי הוראות סימן זה, ובהתאם לתנאי הרישיון, לתכנית הלימודים שאישר המנהל כאמור בסעיף 14(א)(1) ולהוראות לפי חוק זה; בסימן זה, ”הדרכה לתפקידי עובד טיס“ – הוראה עיונית או הדרכה מעשית לרבות באמצעות מיתקן הדמיה, בנושאים שבהם נדרשים ידע מקצועי ומיומנות לצורך קבלת רישיון עובד טיס או הגדר שבו, או לצורך שימוש ברישיון או בהגדר כאמור.

(א)המנהל ייתן רישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס למבקש שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 45, וכן תנאים אלה:

(1)המבקש הגיש למנהל את תכנית הלימודים של בית הספר, והמנהל אישר את התכנית;

(2)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי ברשותו המיתקנים והציוד המתאימים, הדרושים לצורכי הדרכה לפי סעיף 15(1), וכי הוא ערוך לקיים מערכת להבטחת איכות כנדרש לפי סעיף 15(2);

(3)המבקש המציא למנהל ספר עזר כנדרש לפי סעיף 15(3).

(ב)המנהל רשאי להסמיך בית ספר לעובדי טיס שניתן לגביו רישיון להפעלתו לפי סעיף קטן (א), לערוך מבחנים הדרושים לפי סימן א׳, לצורך קבלת רישיון עובד טיס, ובלבד שהתקיימו תנאים שקבע השר לעניין זה; הסמכה כאמור תיחשב חלק בלתי נפרד מהרישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס.

(ג)המנהל רשאי לקבוע ברישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס, תנאים ומגבלות שיחולו על בעל הרישיון, ובכלל זה –

(1)סוגי ההדרכות שבית הספר מורשה לערוך;

(2)המיתקנים, לרבות מיתקני הדמיה, המאושרים לשם עריכת הדרכות;

(3)אזורי הטיסה או נתיבי הטיסה המאושרים לשם עריכת הדרכות;

(4)תנאים שמטרתם להבטיח את רמת ההדרכה ולשמור על בטיחות הטיסה;

(5)תנאים לגבי עריכת מבחנים כאמור בסעיף קטן (ב).

בלי לגרוע מסמכותו לפי סעיפים 46(א) ו־47, רשאי השר לקבוע חובות שיחולו על בעל רישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס, כמפורט להלן:

(1)חובה להחזיק ולעשות שימוש, במסגרת פעילותו על פי הרישיון, במיתקנים ובציוד המתאימים, הדרושים לצורכי הדרכה;

(2)חובה לקיים מערכת להבטחת איכות;

(3)חובה להחזיק ולנהל ספר עזר, אחד או יותר, הכולל הוראות והנחיות לעניין אופן עריכת ההדרכה, נוהלי עבודה, הבטחת איכות והוראות נוספות שקבע השר, וכן חובה לעדכן את ספר העזר האמור ולהפיצו לנוגעים בדבר ולפעול בהתאם לספר העזר המעודכן כאמור; בתקנות לפי פסקה זו רשאי השר לקבוע סוגי הוראות בספר העזר הטעונות אישור מראש מאת המנהל.

השר רשאי לקבוע הוראות לעניין הדרכה לתפקידי עובד טיס שלא במסגרת בית ספר לעובדי טיס, שתיערך בהתאם לתכנית הדרכה שאישר המנהל, ורשאי הוא לקבוע סוגי הדרכות לתפקידי עובד טיס שאין לערוך אלא במסגרת בית ספר לעובדי טיס או במסגרת תכנית הדרכה שאישר המנהל; בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע את התנאים לאישור תכנית הדרכה בידי המנהל, לרבות בעניינים המנויים בסעיפים 14(א) ו־45, את ההליכים לקבלת אישור כאמור, וכן חובות, הגבלות ותנאים שיחולו על מי שעורך הדרכה כאמור, לרבות בעניינים המנויים בסעיפים 15 ו־46.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס בהפעלה מסחרית, אלא אם כן בידו רישיון הפעלה אווירית שניתן לפי הוראות סימן זה או אם הוא עובד טיס מטעם בעל רישיון כאמור.

(ב)מפעיל אווירי לא יפעיל כלי טיס בהפעלה מסחרית אלא בהתאם לתנאי הרישיון, למפרטי ההפעלה המהווים חלק מן הרישיון, ולהוראות לפי חוק זה.

(א)המנהל ייתן רישיון הפעלה אווירית, ובכלל זה מפרטי הפעלה, למבקש שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 45 וכן התנאים המפורטים להלן, אם שוכנע כי המבקש מסוגל לבצע את ההפעלה המבוקשת בבטחה:

(1)המבקש הוא אחד מאלה:

(א)יחיד שהוא תושב קבע בישראל ואין לו מקום עסקים עיקרי מחוץ לישראל, או שהוא אזרח ישראלי שיש לו מקום עסקים עיקרי בישראל;

(ב)תאגיד שהתאגד בישראל, אין לו מקום עסקים עיקרי מחוץ לישראל והשליטה בו היא בידי אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל או תאגיד שהשליטה בו היא בידי אדם אחר בהתאם להוראות אמנה בין־לאומית בענייני תעופה, שישראל צד לה;

(2)המבקש מחזיק ברישיון הפעלה מסחרית לפי חוק רישוי שירותי התעופה;

(3)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי ברשותו כלי הטיס, המיתקנים והציוד לרבות ציוד תעופתי, המתאימים, הדרושים לצורכי ההפעלה המבוקשת לפי סעיף 19(3)(א);

(4)המבקש המציא למנהל ספר עזר כנדרש לפי סעיף 19(3)(ב);

(5)המבקש קיבל אישור מאת בעל רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת לכך ששדה התעופה או המנחת, לפי העניין, יהווה בסיס לפעולתו של המפעיל האווירי בישראל; הוראות פסקה זו לא יחולו על המבקש להפעיל כלי טיס מסוג שהמנהל אישר לגביו כי הפעלתו אינה מחייבת בסיס פעולה בשדה תעופה או במנחת.

(ב)המנהל יצרף לרישיון הפעלה אווירית מפרטי הפעלה שבהם יפרט בין השאר את אלה:

(1)סוגי כלי הטיס שבעל הרישיון רשאי להפעיל;

(2)ההרשאות, התנאים והמגבלות להפעלת כלי הטיס, ובכלל זה סוגי ההפעלה המורשים והאזורים שבעל הרישיון מורשה לפעול בהם.

בלי לגרוע מסמכותו לפי סעיפים 46(א) ו־47, רשאי השר לקבוע הוראות לעניין רישיון הפעלה אווירית ובעל רישיון כאמור, בעניינים אלה:

(1)ההדגמות והבדיקות שמבקש רישיון חייב לעמוד בהן לצורך קבלת הרישיון;

(2)פרטים נוספים שייקבעו במפרטי ההפעלה ואופן השינוי של מפרטי ההפעלה;

(3)חובות בעל הרישיון כמפורט להלן:

(א)חובה להחזיק ולעשות שימוש, במסגרת פעילותו על פי הרישיון, בכלי טיס, במיתקנים ובציוד, לרבות ציוד תעופתי, המתאימים, הדרושים לצורכי ההפעלה המסחרית במסגרת הרישיון;

פורסמו תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981.

(ב)חובה להחזיק ולנהל ספר עזר למבצעים וספר עזר לתחזוקה, הכוללים הוראות והנחיות לעניין אופן הפעלת כלי הטיס, ביצוע פעולות בדק בהם, הדרכה והכשרה של עובדי הטיס ואנשי הצוות המועסקים על ידי בעל הרישיון והוראות נוספות שקבע השר, וכן חובה לעדכן את ספר העזר ולהפיצו לנוגעים בדבר, ולפעול על פי ספר העזר המעודכן כאמור; בתקנות לפי פסקת משנה זו רשאי השר לקבוע סוגי הוראות בספר העזר הטעונות אישור מראש מאת המנהל;

פורסמו תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות), התשע״ח–2017.

(4)הדרכים למסירת הוראות והודעות לבעל רישיון.

פורסמו תקנות הטיס (מגבלות זמן טיסה בשירותי תעופה), תשל״א–1971.

פורסמו תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981.

בסימן זה, ”כלי טיס“ – לרבות מנוע של כלי טיס או מדחף שלו.

לא יפעיל אדם ולא ינהל מכון בדק, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן לפי הוראות סימן זה, ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.

(א)המנהל ייתן רישיון להפעלת מכון בדק למבקש שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 45, וכן כל אלה:

(1)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי ברשותו המיתקנים והציוד המתאימים, הדרושים לביצוע פעולות בדק לפי סעיף 24(4), וכי הוא ערוך לקיים מערכת להבטחת איכות ובקרת איכות כנדרש לפי סעיף 24(5)(א);

(2)המבקש המציא למנהל ספר עזר כנדרש לפי סעיף 24(5)(ב).

(ב)המנהל רשאי לקבוע ברישיון להפעלת מכון בדק תנאים ומגבלות שיחולו על בעל הרישיון, ובכלל זה –

(1)סוגי כלי טיס או ציוד תעופתי שמכון הבדק מורשה לבצע בהם פעולות בדק;

(2)סוגי פעולות הבדק שמכון הבדק מורשה לבצען;

(3)הגבלת בעל הרישיון לבצע פעולות בדק רק בכלי טיס הרשומים על שמו.

(א)לא יבצע אדם פעולות בדק, אלא אם כן הוא אחד מאלה:

(1)הוא עובד טיס המוסמך על פי רישיון עובד הטיס שבידו לבצע פעולות בדק, והמבצע פעולות אלה במסגרת מכון בדק שניתן רישיון להפעלתו לפי סעיף 22, או שהוא מבצע פעולות בדק בהשגחת עובד טיס כאמור, במסגרת מכון בדק כאמור, ולפי תנאים שקבע השר לעניין זה;

פורסמו תקנות הטיס (מכוני בדק), התשע״ג–2013.

(2)הוא עובד טיס המוסמך על פי רישיון עובד הטיס שבידו לבצע פעולות בדק, והוא מבצע פעולות אלה בכלי טיס המיועד להפעלה כללית והרשום על שמו בפנקס הרישום או בציוד התעופתי של כלי הטיס כאמור, על פי אישור לביצוע פעולות בדק באופן עצמי שנתן לו המנהל, ובהתאם לתנאי האישור; השר רשאי לקבוע תנאים למתן אישור לפי פסקה זו בידי המנהל, לרבות בעניינים המנויים בסעיפים 22(א) ו־45, וכן לקבוע את ההליכים לקבלת אישור כאמור;

(3)הוא יצרן כלי הטיס המחזיק בתעודת הסוג של כלי הטיס או יצרן הציוד התעופתי הנוגע בדבר.

(ב)מפעיל אווירי לא יקבל שירותי בדק לכלי טיס או לציוד תעופתי, אלא ממי שמורשה לכך לפי סעיף קטן (א).

בלי לגרוע מסמכותו לפי סעיפים 46(א) ו־47, רשאי השר לקבוע חובות, הגבלות ותנאים שיחולו על בעל רישיון להפעלת מכון בדק, על יצרן כלי טיס או ציוד תעופתי המבצע פעולות בדק, ועל מי שקיבל אישור לבצע פעולות בדק באופן עצמי לפי סעיף 23(א)(2), ובכלל זה –

(1)שיטות הבדק, אופן ביצוע פעולות הבדק ותהליכי הבדק, לרבות אישור סיום פעולות הבדק והחזרה לשימוש של כלי טיס או ציוד תעופתי שבוצעו בו פעולות בדק;

(2)חובות תיעוד פעולות בדק ואופן שמירת התיעוד;

(3)חובות דיווח למנהל ביחס לפעילותו;

(4)חובה להחזיק ולעשות שימוש, במסגרת פעילותו, במיתקנים ובציוד המתאימים, הדרושים לביצוע פעולות בדק;

(5)חובות שיחולו על בעל רישיון להפעלת מכון בדק בעניינים אלה:

(א)חובה לקיים מערכת להבטחת איכות ובקרת איכות;

(ב)חובה להחזיק ולנהל ספר עזר, אחד או יותר, הכולל הוראות והנחיות לעניין נוהלי עבודה, הבטחת איכות והוראות נוספות שקבע השר, וכן חובה לעדכן את ספר העזר האמור ולהפיצו לנוגעים בדבר, ולפעול על פי ספר העזר המעודכן כאמור; בתקנות לפי פסקת משנה זו רשאי השר לקבוע סוגי הוראות בספר העזר הטעונות אישור מראש מאת המנהל.

פורסמו תקנות הטיס (מכוני הסמכה), תשל״ט–1979.

פורסמו תקנות הטיס (מכוני בדק), התשע״ג–2013.

פורסמו תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות), התשע״ח–2017.

השר רשאי לקבוע הוראות לעניין ביצוע תחזוקה קלה בכלי טיס, ובכלל זה תנאים לביצוע תחזוקה קלה, לרבות תנאי כשירות לגבי המבצע תחזוקה כאמור וחובות שיחולו עליו.

לא יפעיל אדם ולא ינהל יחידה הנותנת שירותי נת״א, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן לפי הוראות סימן זה, ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.

(א)המנהל רשאי, בהתחשב בצורכי התעבורה האווירית, ליתן רישיון להפעלת יחידת נת״א למבקש שמתקיימים בו, נוסף על התנאים המנויים בסעיף 45, התנאים המפורטים להלן, אם שוכנע כי המבקש מסוגל לתת שירותי נת״א באופן המבטיח את בטיחות התעבורה האווירית, סדירותה ויעילותה:

(1)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי ברשותו המיתקנים והציוד המתאימים, הדרושים לצורך מתן שירותי נת״א לפי סעיף 29(3)(א), ובכלל זה אמצעי תקשורת;

(2)המבקש המציא למנהל ספר עזר כנדרש לפי סעיף 29(3)(ב);

(3)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי גובשו נוהלי תיאום בינו לבין יחידות נת״א אחרות, גופים המוסמכים לספק שירותים מטאורולוגיים לצורכי התעופה האזרחית כפי שקבע השר וצבא הגנה לישראל; בנוהלי תיאום בין המבקש לצבא הגנה לישראל ייקבעו, בין השאר, הוראות לעניין הגבלת טיסה או איסור טיסה במרחב הפיקוח התעופתי של ישראל, בהתאם להוראות לפי סעיף 82(ו);

(4)לעניין מי שמבקש לספק שירותי נת״א לכלי טיס בטיסה בין־לאומית – המנהל שוכנע כי המבקש ממלא אחר התנאים הקבועים לפי האמנה לעניין זה, למעט תנאים כאמור שלגביהם הודיע המנהל לארגון התעופה הבין־לאומי, לפי סעיף 4(ב) לחוק רשות התעופה האזרחית, כי ישראל פועלת באופן שונה.

(ב)ברישיון להפעלת יחידת נת״א, רשאי המנהל לקבוע בין השאר את אלה:

(1)סוגי שירותי נת״א שבעל הרישיון ייתן וסוגי הטיסות שלגביהם יינתנו שירותים כאמור;

(2)המרחב האווירי שלגביו יינתנו שירותי נת״א;

(3)נוהלי הפעלה ומגבלות הפעלה שבעל רישיון להפעלת יחידת נת״א ינהג לפיהם;

(4)הרשאה לבעל רישיון להפעלת יחידת נת״א לפרסם, להפיץ ולהעביר מידע תעופתי בהתאם להוראות סעיף 84(ב).

בעל רישיון להפעלת יחידת נת״א ייתן שירותי נת״א על בסיס מידע תעופתי עדכני שפורסם לפי סעיף 84, ובהתאם לנוהלי התיאום האמורים בסעיף 27(א)(3) ולכללי ניהול תעבורה אווירית שנקבעו לפי סעיף 72.

בלי לגרוע מסמכותו לפי סעיפים 46(א) ו־47, רשאי השר לקבוע הוראות לעניין שירותי נת״א, ובכלל זה בעניינים אלה:

(1)סוגי שירותי נת״א ומטרותיהם;

(2)סוגי המרחבים האוויריים שלגביהם יינתנו שירותי נת״א;

(3)חובות בעל רישיון להפעלת יחידת נת״א כמפורט להלן:

(א)חובה להחזיק ולעשות שימוש, במסגרת פעילותו על פי הרישיון, במיתקנים ובציוד המתאימים, הדרושים לצורך מתן שירותי נת״א, ובכלל זה אמצעי תקשורת;

(ב)חובה להחזיק ולנהל ספר עזר, אחד או יותר, הכולל הוראות והנחיות לעניין נוהלי עבודה, הבטחת איכות והוראות נוספות שקבע השר, וכן חובה לעדכן את ספר העזר האמור ולהפיצו לנוגעים בדבר, ולפעול על פי ספר העזר המעודכן כאמור; בתקנות לפי פסקת משנה זו רשאי השר לקבוע סוגי הוראות בספר העזר הטעונות אישור מראש מאת המנהל;

פורסמו תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות), התשע״ח–2017.

(ג)חובה לספק לטייסים ולמפעילים אוויריים מידע מסוג שקבע השר.

השר רשאי לקבוע, בצו, שטח יבשתי או ימי, המשמש או המיועד לשמש, כולו או חלקו, לנחיתה, להמראה, להסעה או לחנייה של כלי טיס, כשדה תעופה; בסעיף זה, ”שטח יבשתי או ימי“ – לרבות כל מבנה, מיתקן או ציוד שבו.

לא יפעיל אדם שדה תעופה או מנחת ולא יתיר המראה, נחיתה או הפעלה של כלי טיס בהם, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן לפי הוראות סימן זה, ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.

(א)המנהל ייתן רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת, למבקש שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 45, וכן כל אלה:

(1)המנהל שוכנע כי ההפעלה המבוקשת תשתלב בביטחה בשימושים במרחב האווירי שהותרו לפי סעיף 82;

(2)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי ברשותו המיתקנים והציוד המתאימים, הדרושים לצורך ההפעלה המבוקשת לפי סעיף 33(1)(א), ובכלל זה אמצעי תקשורת, מיתקני עזר לטיסה ואמצעי כיבוי והצלה;

(3)המבקש המציא למנהל ספר עזר כנדרש לפי סעיף 33(1)(ב);

(4)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי מבנה שדה התעופה או המנחת, ובכלל זה המסלולים, שטחי התנועה, החניה והבטיחות, הגידור, הסימון והתאורה, מבטיחים הפעלה בטוחה של שדה התעופה או המנחת, לפי העניין, כנדרש לפי סעיף 33(2);

(5)לעניין מי שמבקש להפעיל שדה תעופה המיועד לכלי טיס בטיסה בין־לאומית – המנהל שוכנע כי המבקש ממלא אחר התנאים הקבועים בנספח 14 לאמנה הנוגעים להקמתו ולהפעלתו של שדה תעופה, למעט הוראות בנספח האמור שלגביהן הודיע המנהל לארגון התעופה הבין־לאומי, לפי סעיף 4(ב) לחוק רשות התעופה האזרחית כי ישראל פועלת באופן שונה.

(ב)ברישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת, רשאי המנהל לקבוע בין השאר את אלה:

(1)שעות ההפעלה של שדה התעופה או המנחת;

(2)מגבלות הפעלה לשם שמירה על הבטיחות;

(3)תנאים שמטרתם לנטר ולצמצם מטרדי רעש וזיהום אוויר; קביעת תנאים כאמור תיעשה בהתייעצות עם מי שהשר להגנת הסביבה הסמיכו לעניין זה.

(ג)מתן רישיון לפי סעיף זה טעון התייעצות עם מי ששר הביטחון הסמיכו לעניין זה; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות השר לפי סעיף 48 או מסמכות המנהל לפי סעיף 165.

בלי לגרוע מסמכותו לפי סעיפים 46(א) ו־47, רשאי השר לקבוע הוראות לעניין הפעלת שדות תעופה ומנחתים, ובכלל זה בעניינים המפורטים להלן, ורשאי הוא לקבוע הוראות שונות לעניין שדות תעופה ולעניין מנחתים, וכן הוראות שונות לעניין סוגי מנחתים:

(1)חובות בעל רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת, כמפורט להלן:

(א)חובה להחזיק ולעשות שימוש, במסגרת פעילותו על פי הרישיון, במיתקנים ובציוד המתאימים, הדרושים לצורך הפעלת שדה התעופה או המנחת, ובכלל זה אמצעי תקשורת, מיתקני עזר לטיסה ואמצעי כיבוי והצלה;

(ב)חובה להחזיק ולנהל ספר עזר, אחד או יותר, הכולל הוראות והנחיות לעניין הפעלת שדה התעופה או המנחת, לרבות לעניין שירותים תפעוליים בעת חירום, שירותי קרקע, הפעלת רכב בשדה תעופה או במנחת, הסרת מכשולים, סימונם או הארתם, ותחזוקת שדה התעופה או המנחת, וכן חובה לעדכן את ספר העזר האמור ולהפיצו לנוגעים בדבר, ולפעול על פי ספר העזר המעודכן כאמור; בתקנות לפי פסקת משנה זו רשאי השר לקבוע סוגי הוראות בספר העזר הטעונות אישור מראש מאת המנהל;

פורסמו תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות), התשע״ח–2017.

(ג)חובה למסור למשתמשים בשדה התעופה או במנחת, מידע מסוג שקבע השר;

(2)מבנה שדות תעופה ומנחתים, ובכלל זה דרישות לגבי המסלולים, שטחי התנועה, החניה והבטיחות, מישורי הגישה, הנסיקה, המעבר וההליכה סביב, וכן דרישות לגבי גידור, סימון ותאורה;

(3)שירותים תפעוליים בעת חירום ובכלל זה שירותי כיבוי והצלה, ופינוי כלי טיס;

(4)שירותי קרקע לרבות תדלוק, הספקת חשמל לכלי טיס וגרירת כלי טיס;

(5)טיפול בחומרים מסוכנים;

(6)הסרת מכשולים, סימונם או הארתם;

(7)תחזוקת שדה תעופה או מנחת;

(8)שעות הפעלה;

(9)תנועה קרקעית של כלי טיס וכלי רכב בשדה תעופה או במנחת והפיקוח עליה.

פורסמו תקנות הטיס (שמירה על הסדר בשדות תעופה ובמנחתים), תשל״ג–1973.

פורסמו תקנות הטיס (הובלת חמרים מסוכנים), התשמ״ד–1983.

פורסמו תקנות הטיס (בטיחות בשדות תעופה של רשות שדות התעופה), התשנ״ב–1992.

פורסמו תקנות הטיס (שדות תעופה – מידע תעופתי), התשע״ט–2018.

השר רשאי להגביל את שעות פעילות הטיסה בשדה תעופה מסוים או להורות על שינויים בשעות כאמור, והכל לאחר שנתן לנוגעים בדבר הזדמנות לטעון את טענותיהם.

(א)לא יפעיל אדם מיתקן עזר לטיסה המשמש או המיועד לשמש כלי טיס אזרחיים, אלא אם כן אישר המנהל את המיתקן בכתב, והמיתקן מותקן או בנוי, לפי העניין, מתוחזק ומופעל בהתאם לתנאי האישור.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), אישור להפעלת מיתקן דיווח מזג אוויר יינתן על ידי מנהל השירות המטאורולוגי, בהסכמת המנהל.

(ג)השר רשאי לקבוע תנאים למתן אישור לפי סעיף זה, והליכים לקבלת אישור כאמור.

לא יגרום אדם נזק למיתקן עזר לטיסה ולא ישבש אותות המשודרים ממיתקן כאמור.

בסימן זה, ”רישיון“ – כל אחד מאלה:

(1)רישיון עובד טיס, לרבות הגדר ברישיון כאמור;

(2)רישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס;

(3)רישיון הפעלה אווירית, לרבות מפרטי הפעלה;

(4)רישיון להפעלת מכון בדק;

(5)רישיון להפעלת יחידת נת״א;

(6)רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת;

(7)אישור תכנית הדרכה שניתן לפי סעיף 16;

(8)אישור לביצוע פעולות בדק באופן עצמי שניתן לפי סעיף 23(א)(2);

(9)אישור להפעלת מיתקן עזר לטיסה שניתן לפי סעיף 35.

(א)המנהל רשאי להגביל רישיון, להתלותו עד לקיום תנאים שיורה עליהם או לתקופה שלא תעלה על שנה, לבטלו או לסרב לחדשו, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו, בהתקיים אחד מאלה:

(1)הרישיון ניתן על יסוד מידע כוזב;

(2)הרישיון ניתן על יסוד מידע שגוי, ויש יסוד סביר להניח שאילו היה ידוע למנהל לא היה ניתן;

(3)חדל להתקיים תנאי מהתנאים לקבלת הרישיון;

(4)בעל הרישיון הפר תנאי מתנאי הרישיון או הוראה מההוראות לפי חוק זה, לרבות חובה, הגבלה או תנאי לשימוש ברישיון שנקבעו לפי פרק זה;

(5)בעל הרישיון הפר הוראה לפי דיני הטיס האחרים או הוראת גורם ביטחוני מוסמך, החלה לגביו;

(6)בעל הרישיון הורשע בעבירה, שלדעת המנהל, מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי להחזיק ברישיון;

(7)לעניין רישיון עובד טיס – עובד הטיס גילה חוסר מיומנות, כישורים לקויים או ידע מקצועי חסר במילוי תפקידו באופן העלול לפגוע בבטיחות התעופה (בפסקה זו – ליקוי); ואולם המנהל לא יורה על ביטול רישיון, או על התליה לתקופה שאינה עולה על שנה אשר תוקפה אינו מותנה בקיום תנאים, אלא אם כן שוכנע כי לא ניתן לקבוע לגבי עובד הטיס תנאים שקיומם יביא לתיקון הליקוי.

(ב)בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), היה בעל הרישיון מעורב באירוע בטיחותי הנחקר לפי פרק ז׳, ולדעת המנהל התליית רישיונו נחוצה לשם שמירה על בטיחות התעופה, רשאי הוא, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו, להתלות את רישיונו; תקופת ההתליה לפי סעיף קטן זה תסתיים במועד הגשת הדוח הסופי לפי סעיף 118 או במועד מוקדם יותר שיורה המנהל.

(ג)לא ינקוט המנהל אמצעים לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב), בשל נסיבות הקשורות להתאמתו הבריאותית של עובד טיס למלא את תפקידו, אלא לאחר התייעצות עם רופא הרשות.

(ד)היה למנהל יסוד סביר להניח כי מתקיימת לגבי בעל רישיון עילה מהעילות האמורות בסעיפים קטנים (א) או (ב), וסבר כי קיים צורך דחוף להתלות את רישיונו לשם הגנה מיידית על שלום הציבור, רשאי הוא להתלות את הרישיון לאלתר, ובלבד שייתן לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מ־30 ימים ממועד ההתליה.

(ה)על אף האמור בסעיף זה, הסמכויות המוקנות למנהל לפי סעיף זה לעניין הגבלה, התליה, ביטול או סירוב לחדש אישור להפעלת מיתקן דיווח מזג אוויר שניתן לפי סעיף 35(ב), יהיו נתונות למנהל השירות המטאורולוגי, בהסכמת המנהל.

(ו)על אף האמור בסעיף 8(ב) לחוק רשות התעופה האזרחית, המנהל אינו רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף קטן (א)(6) ו־(7).

(ז)הודעה על החלטת המנהל לפי סעיף זה בדבר הגבלת רישיון, התלייתו, ביטולו או סירוב לחדשו, תימסר בכתב לבעל הרישיון הנוגע בדבר.

(א)עובד טיס הרואה את עצמו נפגע מהחלטת המנהל לפי סעיף 38, לגבי רישיונו, רשאי לערור עליה לפני ועדת הערר.

(ב)שר המשפטים, בהתייעצות עם השר, ימנה משפטן הכשיר להתמנות שופט בית משפט השלום, שהוא בעל רישיון עובד טיס או בעל ידע בדיני הטיס, ואינו עובד המדינה, ליושב ראש ועדת הערר, וכן משפטן שמתקיימים בו התנאים האמורים, לממלא מקום קבוע ליושב ראש ועדת הערר.

(ג)לצורך מינוי מותבים לוועדת הערר לפי סעיף קטן (ב), יכין השר רשימות כמפורט להלן:

(1)רשימת עובדי טיס שתכלול שלושה עובדי טיס לפחות מכל תפקיד מתפקידי עובדי טיס כאמור בסעיף 2, שהם בעלי ניסיון של חמש שנים לפחות במילוי התפקיד האמור; הכנת הרשימה כאמור תיעשה על פי המלצת הגופים המייצגים, לדעת השר, את עובדי הטיס באותם תפקידים;

(2)רשימה של עובדי המדינה ואנשי ציבור בעלי ידע וניסיון בתחום התעופה; הכנת הרשימה כאמור תיעשה על פי המלצת המנהל.

(ד)ועדת הערר תדון בערר לפי סעיף קטן (א) במותב של שלושה, והם:

(1)יושב ראש ועדת הערר או ממלא מקומו, שמינה שר המשפטים לפי סעיף קטן (ב), והוא יהיה יושב ראש המותב;

(2)שני חברים שימנה יושב ראש המותב, כמפורט להלן:

(א)עובד טיס בעל רישיון עובד טיס מסוג הרישיון הנדון בערר, מתוך רשימה שהכין השר לפי סעיף קטן (ג)(1);

(ב)נציג ציבור או עובד המדינה, מתוך רשימה שהכין השר לפי סעיף קטן (ג)(2).

(ה)החלטת ועדת הערר ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מינהליים.

(ו)על ערר לפי סעיף זה ועל ועדת הערר יחולו ההוראות לפי חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

(1)יושב ראש ועדת הערר יהיה ראש בית הדין וממלא מקומו יהיה סגן ראש בית הדין;

(2)עיכוב ביצוע של החלטת המנהל שעליה עוררים, לפי סעיף 33 לחוק האמור, יהיה מטעמים מיוחדים שיירשמו;

(3)תקנות לפי סעיף 54 לחוק האמור, לעניין ועדת הערר וערר לפי סעיף זה, יותקנו גם בהתייעצות עם השר, ובמקום ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת יקראו ועדת הכלכלה של הכנסת.

אדם שהמנהל ביטל את רישיון עובד הטיס שהיה בידו או הגדר שבו לפי סעיף 38, לא יגיש בקשה לרישיון או להגדר חדש, מסוג שבוטל כאמור, אלא לאחר שחלפה שנה ממועד הביטול כאמור.

עובד טיס שרישיונו הותלה או בוטל לפי הוראות סימן זה, ובידו גם רישיון מאותו סוג שניתן לו מאת הרשות המוסמכת לכך במדינה חברה (בסעיף זה – רישיון זר), לא יעשה שימוש ברישיון הזר בשטח ישראל.

לא יתחזה אדם לבעל רישיון כהגדרתו בסעיף 37 (בסימן זה – רישיון), ולא ישתמש בתואר או בכינוי שמשתמע מהם שהוא בעל רישיון כאמור, אלא אם כן הוא בעל רישיון תקף לפי חוק זה.

רישיון אינו ניתן להעברה, אלא בהתאם להוראות ותנאים שקבע השר.

פורסמו תקנות הטיס (מכוני בדק), התשע״ג–2013.

בסימן זה, ”רישיון“ – רישיון כאמור בפסקאות (1) עד (6) להגדרה ”רישיון“ שבסעיף 37.

בלי לגרוע מהתנאים לקבלת רישיון המפורטים בסימנים א׳ עד ו׳, המנהל ייתן רישיון רק למבקש שמתקיימים בו כל אלה:

(1)המבקש הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי ברשותו ספרות מקצועית מעודכנת כנדרש לפי סעיף 46(א)(1), וכי הוא מעסיק כוח אדם בעל ניסיון וכשירות מתאימים כנדרש לפי סעיף 46(א)(2); הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי רישיון עובד טיס;

(2)המבקש שילם את האגרה המתאימה בעד הגשת בקשה לרישיון בהתאם להוראות לפי סעיף 168(א)(4); הוראות פסקה זו יחולו גם על אישור כאמור בפסקאות (7) עד (9) להגדרה ”רישיון“ שבסעיף 37.

(א)השר רשאי לקבוע חובות, הגבלות ותנאים נוספים שיחולו על בעל רישיון, ובכלל זה –

(1)חובה להחזיק ספרות מקצועית הנדרשת לצורך הפעלת הרישיון, לעדכנה ולהפיצה לנוגעים בדבר, ולפעול על פי הספרות המקצועית המעודכנת כאמור;

(2)חובה להעסיק כוח אדם בעל ניסיון וכשירות מתאימים ופעולות שעל בעל רישיון לנקוט במטרה להכשיר ולהדריך את כוח האדם האמור ולשמור על כשירותו;

(3)חובת תיעוד הפעולות שבעל הרישיון מבצע במסגרת רישיונו, ואופן שמירת התיעוד;

(4)חובות דיווח למנהל ביחס לפעילותו של בעל הרישיון.

(ב)הוראות סעיף קטן (א)(1) ו־(2) לא יחולו לגבי עובד טיס.

פורסמו תקנות הטיס (מגבלות זמן טיסה בשירותי תעופה), תשל״א–1971.

פורסמו תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), תשל״ד–1973.

פורסמו תקנות הטיס (מנחתים), תשל״ה–1975.

פורסמו תקנות הטיס (מכוני הסמכה), תשל״ט–1979.

פורסמו תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981.

פורסמו תקנות הטיס (בטיחות בשדות תעופה של רשות שדות התעופה), התשנ״ב–1992.

פורסמו תקנות הטיס (מכוני בדק), התשע״ג–2013.

פורסמו תקנות הטיס (יחידות מידה), התשע״ו–2016.

פורסמו תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות), התשע״ח–2017.

פורסמו תקנות הטיס (שדות תעופה – מידע תעופתי), התשע״ט–2018.

פורסמו תקנות הטיס (הוראת שעה – חרבות ברזל) (זיהוי אלקטרוני מרחוק של כטב״ם), התשפ״ד–2023.

השר רשאי לקבוע הוראות לעניין רישיונות, בין השאר בעניינים אלה:

(1)תנאים לקבלת רישיון המפורטים בפרק זה וכן תנאים נוספים לקבלת רישיון; תקנות לפי פסקה זו הקובעות תנאים המביאים בחשבון את עברו הפלילי של המבקש או ביטול, הגבלה או התליה קודמים של רישיון שניתן למבקש, טעונות אישור של הוועדה;

(2)ההליכים לקבלת רישיון או חידושו, לרבות הוראות בדבר אופן הגשת הבקשה לקבלה או לחידוש של רישיון, המסמכים שיש לצרף לבקשה כאמור, והתנאים הנדרשים לשם חידושו;

(3)תקופת תוקפו של רישיון ומתן רישיון זמני;

(4)פרטים שייכללו ברישיון, ובכלל זה תנאים להפעלתו ולשימוש בו;

(5)תיקון רישיון, בין ביוזמת בעל הרישיון ובין ביוזמת המנהל, לרבות הוראות לעניין אופן הגשת הבקשה וההליכים לתיקון הרישיון.

פורסמו תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ״א–1981.

פורסמו תקנות הטיס (מכוני בדק), התשע״ג–2013.

פורסמו תקנות הטיס (חובת ביטוח בהפעלה מסחרית של כלי טיס), התשע״ח–2017.

פורסמו תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות), התשע״ח–2017.

פורסמו תקנות הטיס (שדות תעופה – מידע תעופתי), התשע״ט–2018.

השר רשאי לקבוע נסיבות שבהן לא תחול חובת רישיון לפי הוראות פרק זה, או לא יחול תנאי מהתנאים לקבלת רישיון, ורשאי הוא לקבוע לעניין זה תנאים חלופיים.

בסימן זה, ”כלי טיס“ – לרבות מנוע של כלי טיס או מדחף שלו.

(א)השר יקבע אמות מידה מפורטות ומקיפות לעניין תיכון וייצור של כלי טיס –

(1)במטרה להבטיח את כשירותו האווירית של כלי הטיס שייוצר על פי התכן האמור, בין השאר בהתאם להוראות נספח 8 לאמנה (בסימן זה – כללי הכושר האווירי);

(2)במטרה להבטיח כי כלי הטיס שייוצר על בסיס התכן האמור יעמוד בהוראות לעניין שמירה על הגנת הסביבה בהתאם לנספח 16 לאמנה (בסימן זה – כללי הגנת הסביבה).

(ב)השר יקבע אמות מידה מפורטות ומקיפות לעניין תיכון וייצור של ציוד תעופתי, במטרה להבטיח כי הציוד התעופתי מתאים לשימוש תעופתי (בסימן זה – כללי התאמה לשימוש תעופתי).

פורסמו תקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל״ז–1977.

(א)המנהל ייתן למתכן של סוג כלי טיס (Type) המבקש זאת, תעודת סוג המגדירה את התכן של אותו סוג כלי טיס, לרבות הציוד התעופתי המיועד להתקנה בו, והמאשרת את התכן לצורך ייצור כלי הטיס והציוד התעופתי על פיו, בהתקיים כל אלה:

(1)כלי הטיס והציוד התעופתי ממלאים אחר כללי הכושר האווירי וכללי התאמה לשימוש תעופתי, החלים לגביהם; מצא המנהל כי כללי הכושר האווירי אינם מתאימים או מספיקים לגבי כלי טיס מסוג (Type) מסוים, לצורך שמירה על רמת בטיחות נאותה, רשאי הוא להורות על תנאים אחרים או נוספים שיש לקיימם לגבי כלי הטיס, במטרה להבטיח רמת בטיחות כאמור;

(2)כלי הטיס ממלא אחר כללי הגנת הסביבה החלים לגביו;

(3)אין בכלי הטיס תכונה או אפיון העלולים לפגוע בבטיחות הטיסה, בעת הפעלתו;

(4)תנאים נוספים שקבע השר למתן התעודה, ובכלל זה תנאים לעניין תהליך התיכון, שלביו והפיקוח עליו, וחובות שעל המתכן לעמוד בהן במהלך תהליך התיכון.

פורסמו תקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל״ז–1977.

(ב)תוספת לתעודת סוג שניתנה בשל שינוי בתכן הסוג שאינו מחייב תעודת סוג חדשה, תיחשב תעודת סוג.

(ג)על הגבלת תעודת סוג, התלייתה וביטולה יחולו הוראות סעיף 38(א)(1) עד (4), בשינויים המחויבים.

(א)לא ייצר אדם כלי טיס, לצורך שיווקו, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן לפי הוראות סימן זה, ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.

(ב)לא ייצר אדם ציוד תעופתי או חלק מכלי טיס, לצורך שיווקו, אלא אם כן בידו רישיון לייצור אותו ציוד תעופתי או חלק מכלי הטיס, שניתן לפי הוראות סימן זה, או שהייצור נעשה במסגרת רישיון לייצור כלי טיס כאמור בסעיף קטן (א), והכל בהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.

(א)המנהל ייתן רישיון ייצור למבקש שמתקיימים בו כל אלה:

(1)מבקש הרישיון מחזיק בתעודת סוג או שהוא בעל זכות שימוש בתעודה כאמור, ולעניין כלי טיס הפטור מתעודת סוג לפי סעיף 54(6), או ציוד תעופתי – התכן של כלי הטיס או הציוד התעופתי עומד בכללי הכושר האווירי, בכללי השמירה על איכות הסביבה ובכללי התאמה לשימוש תעופתי, החלים לגביו;

(2)המבקש הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי ברשותו המיתקנים והציוד המתאימים, הדרושים לתהליך הייצור, כנדרש לפי סעיף 54(5)(א);

(3)המבקש הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי הוא ערוך לקיים מערכת להבטחת איכות ובקרת איכות כנדרש לפי סעיף 54(5)(ב) וכי ברשותו ספרות מקצועית מעודכנת לביצוע תהליכי הייצור, כנדרש לפי סעיף 54(5)(ג).

(ב)השר רשאי לקבוע הוראות לעניין התנאים לקבלת רישיון המפורטים בסעיף קטן (א), ורשאי הוא לקבוע תנאים נוספים לקבלת רישיון כאמור.

(ג)המנהל יקבע ברישיון בין השאר את אלה:

(1)כלי הטיס, החלק מכלי הטיס או הציוד התעופתי המאושר לייצור, לפי העניין;

(2)התכן שעל פיו ייוצר כלי הטיס, החלק מכלי הטיס או הציוד התעופתי, לפי העניין, והתנאים לייצורו.

(ד)על הגבלת רישיון ייצור, התלייתו וביטולו יחולו הוראות סעיף 38(א)(1) עד (4) ו־(6) ו־38(ו) ו־(ז), בשינויים המחויבים.

השר רשאי לקבוע הוראות לעניין תיכון וייצור כלי טיס וציוד תעופתי, ובכלל זה בעניינים אלה:

(1)ההליכים לקבלת תעודת סוג ורישיון ייצור לפי סעיפים 51 ו־53, לרבות הוראות בדבר אופן הגשת הבקשה לקבלת תעודה או רישיון כאמור, המסמכים שיש לצרף לבקשה כאמור ותקופת תוקפה של בקשה לתעודת סוג;

(2)בדיקות וניסויים שייערכו לצורך קבלת תעודת סוג או במסגרת ייצור כלי טיס וציוד תעופתי;

(3)שינוי תעודת סוג או רישיון ייצור;

(4)חובת מחזיק תעודת סוג לתת מענה ופיתרון לתקלות ולנזקים שנגרמו לכלי טיס בשל כשלים בתכן;

(5)חובות ותנאים שיחולו על בעל רישיון ייצור לעניין תהליך הייצור ושלביו, ובכלל זה –

(א)חובה להחזיק ולעשות שימוש, במסגרת פעילותו על פי הרישיון, במיתקנים ובציוד המתאימים, הדרושים לתהליך הייצור;

(ב)חובה לקיים מערכת להבטחת איכות ובקרת איכות;

(ג)חובה להחזיק ספרות מקצועית הנדרשת לביצוע תהליכי הייצור, לעדכנה ולהפיצה לנוגעים בדבר, ולפעול על פי הספרות המקצועית המעודכנת כאמור;

(ד)חובה לקבוע סימני זיהוי בכלי טיס, בחלקים מכלי טיס או בציוד תעופתי;

(ה)חובת תיעוד תהליך הייצור ושמירת התיעוד;

(ו)חובת דיווח למנהל ביחס לפעילותו;

(6)פטור מרישיון ייצור או מהתנאים לקבלת הרישיון, כולם או חלקם;

(7)הוראות לעניין מינוי נציגי המנהל מקרב עובדי המתכן או בעל רישיון הייצור, לצורך פיקוח ובקרה על תהליך התיכון והייצור ותיעודו, לרבות סמכויותיהם, החובות המוטלות עליהם ואישור המלצותיהם בידי המנהל.

פורסמו תקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל״ז–1977.

השר רשאי לקבוע הוראות לעניין ייבוא וייצוא של כלי טיס, חלק מכלי טיס או ציוד תעופתי, ובכלל זה תנאים והגבלות לייבוא ולייצוא כאמור, והכל במטרה להבטיח את בטיחות הפעלתם של כלי טיס.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן כלי הטיס רשום בפנקס הרישום וקיימת לגביו תעודת רישום תקפה; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על עובד טיס מטעם מפעיל אווירי בהפעלה מסחרית.

(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א) –

(1)כלי טיס הכשיר לרישום בפנקס הרישום והוגשה לגביו בקשה לרישום בפנקס ולקבלת תעודת רישום, ניתן להפעילו גם בטרם נרשם, בהתאם להוראות שקבע השר לעניין זה;

(2)כלי טיס המופעל על ידי מי שעוסק במכירת כלי טיס, במסגרת עיסוקו, אינו טעון רישום לפי הוראות סעיף קטן (א), בכפוף לתנאים ולהוראות שקבע השר לעניין זה, ובכלל זה תנאים שמטרתם להבטיח זיקה למדינת ישראל של מי שעוסק במכירת כלי טיס כאמור.

(א)כלי טיס הרשום בפנקס הרישום יראו אותו ככלי טיס בעל נתינות ישראלית.

(ב)כלי טיס הרשום בפנקס הרישום של מדינה זרה יראו אותו ככלי טיס בעל נתינות של אותה מדינה.

(א)השר יקבע, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), את תנאי הכשירות לרישום כלי טיס בפנקס הרישום, במטרה להבטיח זיקה מספקת של כלי הטיס למדינת ישראל וכי לא יהיה ברישום משום פגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה.

פורסמו תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), תשל״ד–1973.

(ב)כלי טיס הרשום במרשם של מדינה זרה אינו כשיר לרישום בפנקס הרישום.

(א)המנהל אחראי לניהול פנקס רישום לצורך רישום כלי טיס בישראל ולמתן תעודות רישום.

(ב)בפנקס הרישום יירשמו לגבי כלי הטיס פרטי בעליו, שעבודים ועיקולים שהוטלו על כלי הטיס, סימני לאומיותו ורישומו, פרטי הייצור שלו ופרטים נוספים, הכל כפי שקבע השר.

(ג)השר רשאי לקבוע הוראות לעניין הרישום בפנקס הרישום וניהול הפנקס, לעניין תעודות רישום, ולעניין החובות שיחולו על המחזיק בתעודת רישום ובכלל זה –

(1)ההליכים לרישום כלי טיס בפנקס הרישום ולקבלת תעודת רישום, לרבות הוראות לעניין אופן הגשת הבקשה לרישום ומועד הרישום;

(2)ההליכים לרישום שעבודים ועיקולים של כלי טיס בפנקס הרישום;

(3)ההליכים לרישום העברת בעלות בכלי טיס;

(4)הפרטים שייכללו בתעודת רישום ותקופת תוקפה;

(5)תנאים והליכים לשינוי הרישום, להשעייתו או למחיקתו, וכן לשינוי, להתליה או לביטול של תעודת רישום, והוראות לעניין רישום שאינו בר תוקף.

פורסמו תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), תשל״ד–1973.

(ד)התקיימו תנאים לרישום כלי טיס לפי חוק זה, ירשום המנהל את כלי הטיס בפנקס הרישום וימציא למבקש תעודת רישום.

(א)אין ברישום כלי טיס בפנקס הרישום משום הוכחת בעלות עליו.

(ב)רישום כלי טיס בפנקס הרישום יהיה ראיה חותכת בדבר לאומיות כלי הטיס למטרות בין־לאומיות וראיה לכאורה בדבר לאומיות כלי הטיס בהליכים בהתאם לדיני מדינת ישראל.

(א)פנקס הרישום יהיה פתוח לעיון הציבור בהתאם לנהלים שיורה המנהל.

(ב)המנהל רשאי למסור מידע מפנקס הרישום כמפורט להלן:

(1)מידע לגבי כלי טיס מסוים הרשום בפנקס – על פי בקשה מאת מדינה חברה או ארגון התעופה הבין־לאומי;

(2)דוחות לגבי הבעלות והשליטה בכלי טיס הרשומים בפנקס והמופעלים בטיסות בין־לאומיות – על פי בקשה מאת ארגון התעופה הבין־לאומי ובהתאם להנחיותיו.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן כלי הטיס מסומן בסימני לאומיותו ורישומו, כפי שקבע השר; בתקנות לפי סעיף קטן זה, רשאי השר לקבוע, בין השאר, הוראות לעניין אופן קביעת הסימנים והקצאתם, שיטות הסימון ופרטי הסימון, סימני רישום זמניים, סימון כלי טיס לייצוא והסרת הסימון.

(ב)לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן קבועים על כלי הטיס סימני זיהוי כפי שקבע השר לפי סעיף 54(5)(ד).

פורסמו תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), תשל״ד–1973.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן קיימת לגבי אותו כלי טיס תעודת כושר טיסה תקפה שניתנה לפי הוראות סימן זה, ובכפוף לתנאים שבאותה תעודה.

(ב)המנהל ייתן תעודת כושר טיסה למפעיל אווירי המבקש זאת, בהתקיים כל אלה:

(1)כלי הטיס רשום בפנקס הרישום;

(2)כלי הטיס עומד בכללי הכושר האווירי ובכללי הגנת הסביבה שנקבעו לפי סעיף 50(א);

(3)קיים לגבי כלי הטיס ספר טיסה (flight manual) או מסמך מתאים אחר, המפרט את מגבלות ההפעלה של כלי הטיס וכן כל מידע אחר הנחוץ להפעלתו הבטוחה, הכל כפי שקבע השר;

(4)קיים לגבי כלי הטיס ספר תחזוקה (maintenance manual) או מסמך מתאים אחר, המפרט את דרישות התחזוקה של כלי הטיס, ובכלל זה פעולות הבדק שיש לבצע בו, וכן כל מידע אחר הדרוש לשם שמירה על כשירותו האווירית הנמשכת, הכל כפי שקבע השר;

(5)המנהל אישר את הגורם האחראי מטעמו של המפעיל האווירי לביצוע פעולות הבדק בכלי הטיס מבין המורשים לכך לפי סעיף 23, בהתאם להוראות שקבע השר;

(6)כלי הטיס נמצא בטוח לטיסה, בשים לב, בין השאר, לתכן שעל פיו יוצר, למבנהו ולציוד התעופתי המותקן בו;

(7)מתקיימים תנאים נוספים שקבע השר לעניין זה.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי השר לקבוע סוגים מיוחדים של תעודות כושר טיסה שיינתנו בנסיבות ובתנאים שיקבע, גם אם לא מתקיימים לגבי כלי הטיס כל התנאים למתן תעודת כושר טיסה המפורטים באותו סעיף קטן.

(ד)השר רשאי לקבוע הוראות לעניין תעודת כושר טיסה, ובכלל זה לעניין תקופת תוקפה של תעודה כאמור, ההליכים לקבלת התעודה, לרבות הוראות בדבר אופן הגשת הבקשה לקבלתה, המסמכים שיש לצרף לבקשה כאמור והבדיקות שיש לערוך לכלי הטיס לשם בדיקת כשירותו האווירית, וכן לעניין הפרטים שייכללו בתעודה כאמור, אופן שינויה, העברתה לאחר ופקיעת תוקפה.

(ה)על הגבלת תעודת כושר טיסה, התלייתה, ביטולה וסירוב לחדשה, יחולו הוראות סעיף 38(א)(1) עד (4) ו־(ב), בשינויים המחויבים.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן קיימת לגבי כלי הטיס תעודת רעש תקפה שניתנה לפי סעיף זה, המאשרת את דירוג הרעש של כלי הטיס בהתאם להוראות הכרך הראשון לנספח 16 לאמנה (בסימן זה – דירוג הרעש), ובהתאם לתנאים שבאותה תעודה; השר רשאי לקבוע סוגי כלי טיס שהוראות סעיף זה לא יחולו לגביהם, בהתאם להוראות האמנה האמורות.

(ב)המנהל ייתן תעודת רעש למפעיל אווירי המבקש זאת, אם כלי הטיס רשום בפנקס הרישום, עומד בכללי הגנת הסביבה שנקבעו לפי סעיף 50(א), שעניינם תקני רעש, וממלא אחר תנאים נוספים שקבע השר.

(ג)על הגבלת תעודת רעש, התלייתה וביטולה, יחולו הוראות סעיף 38(א)(1) עד (4), בשינויים המחויבים.

(ד)השר, בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה, רשאי לקבוע הוראות לעניין ההליכים לקבלת תעודת רעש, לרבות הוראות בדבר אופן הגשת הבקשה לקבלת התעודה, המסמכים שיש לצרף לבקשה כאמור והבדיקות שיש לערוך לכלי הטיס לשם בדיקת עמידתו בתקני הרעש החלים לגביו, וכן לעניין הפרטים שייכללו בתעודה כאמור ואופן שינויה.

פורסמו תקנות הטיס (רעש כלי טיס), תשל״ז–1977.

(א)על אף הוראות סעיפים 63 ו־64, רשאי אדם להפעיל כלי טיס גם אם לא ניתנה לגביו תעודת כושר טיסה או תעודת רעש, אם קיימת לגביו תעודה מקבילה לתעודה כאמור שניתנה לו מאת הרשות המוסמכת לעניין זה במדינה חברה, ובלבד שהתעודה אושרה בידי המנהל לפי סעיף זה ושההפעלה תיעשה בהתאם לתנאים שבאותה תעודה ולתנאי האישור.

(ב)השר יקבע את התנאים ואת ההליכים לקבלת אישור לפי סעיף קטן (א).

(ג)אישור שניתן לפי סעיף זה, יראו אותו לעניין חוק זה ודיני הטיס האחרים כתעודת כושר טיסה או כתעודת רעש, לפי העניין.

השר, בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה ובאישור הוועדה, רשאי לקבוע איסור הפעלה בשטח ישראל של כלי טיס המדורגים בדירוגי רעש שקבע, גם אם ניתנו לגביהם תעודת רעש לפי סעיף 64 או אישור לפי סעיף 65.

(א)בלי לגרוע מהוראות סעיפים 63 ו־65, לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן כלי הטיס –

(1)במצב כשיר לטיסה;

(2)מופעל בהתאם למגבלות ההפעלה שבספר הטיסה או במסמך מתאים אחר שנקבע לפי סעיף 63(ב)(3), או במסמך אחר שקבע השר לעניין זה.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א)(1), לא יראו הפעלה של כלי טיס כהפרה של הוראות אותו סעיף קטן, רק בשל כך שאירעה בכלי הטיס תקלה הפוגעת בכשירותו לטיסה לאחר תחילת תנועתו בכוח מנועיו, ובכלי טיס לא ממונע – לאחר המראתו, ובלבד שבעת תחילת הפעלתו היה כלי הטיס במצב כשיר לטיסה.

(ג)מפעיל אווירי לא יפעיל כלי טיס אלא בהתאם למגבלות ההפעלה שבספר התחזוקה או במסמך מתאים אחר שנקבע לפי סעיף 63(ב)(4).

(ד)השר רשאי לקבוע חובות, הגבלות ותנאים שיחולו על מפעיל אווירי במטרה להבטיח את כשירותו האווירית הנמשכת של כלי הטיס, ובכלל זה החובה להעמיד את כלי הטיס לבדיקה תקופתית או לבדיקת ביקורת, חובות והגבלות לעניין החזרת כלי טיס לשירות לאחר ביצוע פעולות בדק, וחובות דיווח לרבות לגבי תקלות ונזקים שנגרמו לכלי הטיס.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן מותקן או נישא בו ציוד תעופתי או ציוד אחר הקשור להפעלת כלי הטיס שקבע השר (בסעיף זה – ציוד), והציוד כאמור תקין, בהתאם לתנאים שקבע השר לעניין זה.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יראו הפעלה של כלי טיס כהפרה של הוראות אותו סעיף קטן, רק בשל כך שאירעה בציוד שבו תקלה הפוגעת בתקינות הציוד כאמור, לאחר תחילת תנועת כלי הטיס בכוח מנועיו, ובכלי טיס לא ממונע – לאחר המראתו, ובלבד שבעת תחילת הפעלתו של כלי הטיס, היה הציוד במצב תקין בהתאם להוראות לפי הסעיף הקטן האמור.

(ג)לא יפעיל אדם ציוד תעופתי ולא יתיר מפעיל אווירי לאדם להפעיל ציוד תעופתי, אלא אם כן הוא איש צוות או עובד טיס המורשה לכך, בהתאם לתנאים שקבע השר.

פורסמו תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981.

פורסמו תקנות הטיס (הוראת שעה – חרבות ברזל) (זיהוי אלקטרוני מרחוק של כטב״ם), התשפ״ד–2023.

(א)היה למנהל יסוד סביר להניח כי כלי טיס כהגדרתו בסעיף 49 או ציוד תעופתי, אינם בטוחים לשימוש, וכי מצב דומה עלול להתפתח בכלי טיס או בציוד תעופתי אחרים שיוצרו על בסיס תכן זהה או דומה, רשאי הוא ליתן הוראות כושר אווירי לגבי כלי הטיס או הציוד התעופתי כאמור, שמטרתן להבטיח את שמירת כשירותם האווירית ובטיחות השימוש בהם.

(ב)המנהל ימסור הוראות כושר אווירי שנתן לפי סעיף קטן (א) לכל מפעיל אווירי העושה שימוש בכלי הטיס או בציוד התעופתי שלגביהם ניתנו; מפעיל אווירי שקיבל הוראות כאמור יביאן לידיעת כל עובד טיס המפעיל מטעמו את כלי הטיס או הציוד האמורים, וכן לידיעת הגורם האחראי מטעמו לביצוע פעולת בדק בכלי הטיס כאמור בסעיף 63(ב)(5).

(ג)מפעיל אווירי ועובד טיס שנמסרו להם הוראות כושר אווירי לפי סעיף זה, לא יפעילו את כלי הטיס או הציוד התעופתי שלגביו ניתנו ההוראות אלא בהתאם להן.

לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן בכלי הטיס אנשי צוות במספר שלא יפחת ממספר שקבע השר ובתפקידים כפי שקבע.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן מצויים בכלי הטיס כל המסמכים המפורטים להלן:

(1)תעודת רישום תקפה לגבי כלי הטיס, ככל שחלה חובת רישום לפי חוק זה;

(2)תעודת רעש תקפה לגבי כלי הטיס, ככל שהוראות סעיף 64 חלות לגביו;

(3)תעודת כושר טיסה תקפה לגבי כלי הטיס;

(4)אם כלי הטיס מוביל נוסעים – רשימה של שמות הנוסעים, יעד טיסתם ומקום עלייתם לכלי הטיס;

(5)רישיון תקף לתחנת טלגרף אלחוטי שניתן לפי פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל״ב–1972;

(6)כל מסמך אחר שקבע השר.

(ב)לא ישמש עובד טיס כאיש צוות, ולא יתיר מפעיל אווירי לעובד טיס לשמש כאיש צוות, אלא אם כן עובד הטיס נושא עמו רישיון עובד טיס מתאים ותקף, ואם הוא עובד טיס מסוג שקבע השר לפי סעיף 6(א) – גם תעודה רפואית מתאימה ותקפה.

(ג)השר רשאי לקבוע סוגי כלי טיס או סוגי הפעלות שלגביהם לא תחול חובת הנשיאה של מסמכים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), כולם או חלקם, בתנאים שקבע.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס באופן העלול לגרום סכנה לחיי אדם או לרכוש, ובכלל זה לא יפעילו בניגוד לכללי הטיסה שקבע השר לפי סעיף קטן (ג).

(ב)לא יצנח אדם מכלי טיס, לא יטיל ממנו כל חפץ, לא ירסס ממנו כל חומר, לא יגרור דבר באמצעותו ולא יתיר פעולה כאמור, אלא בהתאם לכללי טיסה שקבע השר לפי סעיף קטן (ג).

(ג)לצורך שמירה על בטיחות הפעלתם של כלי טיס והגנה על חיי אדם ורכוש, רשאי השר לקבוע בתקנות כללי טיסה וכללי ניהול תעבורה אווירית בעניינים הקבועים בנספח 2 לאמנה ובעניינים אלה:

(1)הוראות לעניין הפעלת כלי טיס בטיסה וניהול תעבורה אווירית, ובכלל זה לעניין גובהי טיסה ושיוט, הפרדות בין כלי טיס, הימנעות מהתנגשויות, אותות וסימנים, מדידת זמן, המראה, גישה לנחיתה ונחיתה, יירוט, תנאים מטאורולוגיים לטיסה, דיווחים שטייס יקבל וימסור, נוהלי דיבור בקשר, מהירות כלי טיס, טיסה במבנה, טיסה אווירובטית, טיסה תחרותית וטיסת ניסוי;

(2)הוראות לעניין טיסה במרחב הפיקוח התעופתי של ישראל, ובכלל זה חובת הגשת תכנית טיסה, קבלת מירשה טיסה (Air Traffic Control Clearance), שמירה על קשר רדיו עם יחידת הנת״א הנוגעת בדבר, כללי טיסת ראייה וכללי טיסת מכשירים;

(3)הוראות לעניין תנועה קרקעית של כלי טיס;

(4)הוראות שמטרתן הגנה וזיהוי של כלי טיס.

(ד)תקנות לפי סעיף זה לעניין יירוט או לעניין הגנה וזיהוי של כלי טיס וכן תקנות לפי סעיף זה העשויות להשפיע על השימוש במרחב הפיקוח התעופתי של ישראל שהוקצה לתעופה הצבאית לפי סעיף 80, יותקנו בהסכמת שר הביטחון; תקנות לפי סעיף זה בכל עניין אחר, יותקנו בהתייעצות עם שר הביטחון.

(א)לא יפעיל מפעיל אווירי כלי טיס בשטח ישראל, באופן הגורם לרעש העולה על מפלס רעש או מכסת רעש שקבע השר, בהסכמת השר להגנת הסביבה ובאישור הוועדה, אלא אם כן תנאי מזג אוויר, בטיחות הטיסה או הוראת יחידת נת״א שניתנה לפי סעיף 82(ז), מחייבים זאת; מפלס רעש או מכסת רעש כאמור ייקבעו בהתחשב בדירוגי הרעש שנקבעו לפי סעיף 66, בהוראותיה של כל תכנית לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965, הנוגעת בדבר ובהוראות התעבורה האווירית שעניינן הגישה האווירית לשדה תעופה או למנחת ועזיבתו; השר והשר להגנת הסביבה יבחנו אחת לחמש שנים לפחות את הצורך בעדכון מפלס הרעש או מכסת הרעש שנקבעו כאמור.

(ב)השר, בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה, רשאי לקבוע חובות שיחולו על מפעיל אווירי לצורך עמידה במפלס הרעש או במכסת הרעש שנקבעו לפי סעיף קטן (א), ולצורך הפחתת רעש.