סעיף 32 לחוק הטיס, התשע״א–2011, רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת.

(א)המנהל ייתן רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת, למבקש שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 45, וכן כל אלה:

(1)המנהל שוכנע כי ההפעלה המבוקשת תשתלב בביטחה בשימושים במרחב האווירי שהותרו לפי סעיף 82;

(2)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי ברשותו המיתקנים והציוד המתאימים, הדרושים לצורך ההפעלה המבוקשת לפי סעיף 33(1)(א), ובכלל זה אמצעי תקשורת, מיתקני עזר לטיסה ואמצעי כיבוי והצלה;

(3)המבקש המציא למנהל ספר עזר כנדרש לפי סעיף 33(1)(ב);

(4)המבקש הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי מבנה שדה התעופה או המנחת, ובכלל זה המסלולים, שטחי התנועה, החניה והבטיחות, הגידור, הסימון והתאורה, מבטיחים הפעלה בטוחה של שדה התעופה או המנחת, לפי העניין, כנדרש לפי סעיף 33(2);

(5)לעניין מי שמבקש להפעיל שדה תעופה המיועד לכלי טיס בטיסה בין־לאומית – המנהל שוכנע כי המבקש ממלא אחר התנאים הקבועים בנספח 14 לאמנה הנוגעים להקמתו ולהפעלתו של שדה תעופה, למעט הוראות בנספח האמור שלגביהן הודיע המנהל לארגון התעופה הבין־לאומי, לפי סעיף 4(ב) לחוק רשות התעופה האזרחית כי ישראל פועלת באופן שונה.

(ב)ברישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת, רשאי המנהל לקבוע בין השאר את אלה:

(1)שעות ההפעלה של שדה התעופה או המנחת;

(2)מגבלות הפעלה לשם שמירה על הבטיחות;

(3)תנאים שמטרתם לנטר ולצמצם מטרדי רעש וזיהום אוויר; קביעת תנאים כאמור תיעשה בהתייעצות עם מי שהשר להגנת הסביבה הסמיכו לעניין זה.

(ג)מתן רישיון לפי סעיף זה טעון התייעצות עם מי ששר הביטחון הסמיכו לעניין זה; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות השר לפי סעיף 48 או מסמכות המנהל לפי סעיף 165.