סעיף 17א לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986, התנדבות לצורך מתן טיפול רפואי.

(א)בסעיף זה –

”בלתי כשר לשירות“ – (נמחקה);

”חייל“ – יוצא צבא, בשירות סדיר אשר במהלך טיפול רפואי בו נמצא בלתי כשר לשירות;

”יום האבחון“ – אחד מאלה:

(1)יום הפציעה;

(2)היום שבו אובחן לראשונה המצב הבריאותי של יוצא הצבא בשירות סדיר, כפי שייקבע בתקנות לפי סעיף זה;

”תקופת הטיפול“ – תקופה שבה זקוק יוצא צבא בשירות סדיר לטיפול רפואי, שאינה עולה על 180 ימים ושתחילתה ביום האבחון;

”תקופת טיפול שניה“ – החלק מתקופת הטיפול שתחילתו 60 ימים מיום האבחון או ביום שבו נמצא יוצא הצבא בשירות סדיר בלתי כשר לשירות, לפי המאוחר.

(ב) (1)חייל רשאי להתנדב לשירות סדיר לצורך קבלת טיפול רפואי, לתקופה שלא תעלה על תקופת הטיפול או עד שהוכר כמי שלקה בנכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי״ט–1959, לפי המוקדם.

(2)זכותו של חייל להתנדב כאמור בפסקה (1), תובא לידיעת החייל בדרך שתיקבע בפקודות הצבא.

(3)סעיף קטן זה לא יחול במקרים שבהם קבע שר הבטחון, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, כי חייל אינו רשאי להתנדב.

(ג)בתקופת הטיפול השניה יהא החייל בשירות ללא תשלום ויחולו עליו הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994; תקופת הטיפול השניה לא תיחשב כשירות סדיר לענין חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ״ד–1994.

(ד)שר הבטחון, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בכל ענין הנוגע לביצוע סעיף זה ובכלל זה –

(1)כללים, תנאים או מבחנים לקביעת יום האבחון, כאמור בפסקה (2) להגדרה ”יום האבחון“;

(2)הזכויות והחובות שיוטלו על חייל המשרת שירות סדיר לפי הוראות סעיף קטן (ב).

פורסמו תקנות שירות ביטחון (התנדבות לצורך קבלת טיפול רפואי), התשס״א–2001.