סעיף 55 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986, דין צווים.

(א)צו לפי סעיפים 14, 24, 36 ו־38 יכול להיות אישי או לסוג מסויים; כל צו אחר לפי חוק זה יכול להיות כללי או לסוג מסויים או אישי; צווים אישיים לפי סעיף 38(א)(2), (3) או (4) והוראה לפי סעיף 42 יהיו מנומקים, וצו אישי אחר ינומק אם דרש זאת האדם שעליו חל הצו, אולם חובת ההנמקה לא תחול אם בטחון המדינה מחייב שלא לגלות את נימוקי הצו.

(ב)צו לפי חוק זה אין חובה לפרסמו ברשומות.

(ג)צו יחייב את האדם שעליו הוא חל מן הזמן שהגיע לידיעתו.

(ד)צו שפורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת האדם שעליו הוא חל בצהרי היום שלאחר יום הפרסום.

(ה)צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת האדם שעליו הוא חל –

(1)אם הוא נמסר לו או לאחד מבני משפחתו הגרים אתו ושאינו למטה מגיל שמונה עשרה – בזמן המסירה;

(2)אם הוא נשלח אליו בדואר רשום לפי מען מקום מגוריו הקבוע – בתום שבעים ושתיים שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח; לענין זה יראו כמען מקום מגוריו הקבוע של אדם את המען שמסר לפי חוק זה, ואם לא מסר – את מענו הרשום במרשם האוכלוסין;

(3)אם הוא פורסם ברדיו או בטלוויזיה או בלוחות המודעות של רשות מקומית – בתום ארבע שעות מזמן הפרסום;

(4)אם הוא פורסם בשני עתונים יומיים לפחות – בתום ארבע שעות מזמן הפצת העתונים במקום הימצאו;

(5)אם הוא נשלח אליו בדואר לפי מען מקום מגוריו הקבוע, כמשמעותו בפסקה (2) – בתום שבעים ושתיים שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח, אם לא הוכח אחרת.

(ו)צו שנמסר או נשלח לאדם שעליו הוא חל או שפורסם, הכל בדרך האמורה בסעיף קטן (ה), רואים אותו כאילו הגיע לידיעתו של אותו אדם בזמן האמור בסעיף קטן (ה), אף אם פורסם הצו לאחר מכן ברשומות.

(ז)צו אישי (בסעיף קטן זה – לרבות תעודה והיתר) לפי חוק זה יכול שייחתם בידי מי שהוסמך להוציאו או בידי חייל שהורשה לכך על ידיו ובלבד שצויינו בצו שמותיהם, דרגותיהם ותפקידיהם.