סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, ביטול אשרות וכו׳.

(א)שר הפנים רשאי לפי שיקול דעתו –

(1)לבטל אשרה שניתנה לפי חוק זה, בין לפני בואו של בעל האשרה לישראל ובין בשעת בואו;

(2)לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה.

(3)לבטל היתר שניתן לפי סעיף 7א.

(א1)מצא שר הפנים כי עובד זר, כהגדרתו בפרק ד׳1 לחוק עובדים זרים, שניתנו לו אשרה ורישיון לישיבת ביקור לפי חוק זה, לא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו לפי סעיף 2(ג), למשך תקופה העולה על 90 ימים, בלא שנמצאו לכך טעמים מיוחדים אשר לא אפשרו לאותו עובד זר או לסוג עובדים זרים למצוא עבודה בתחום העיסוק בתקופה האמורה, יבטל שר הפנים את האשרה ואת רישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר, ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.

(ב)שר הפנים רשאי, בהחלטה מנומקת, לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי חוק השבות, תש״י–1950, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות.