Law1952The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 11 of חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, ביטול אשרות וכו׳.
This section is in פרק שלישי: ביטול אשרות ועבירות / סימן א׳: ביטול אשרות
11. ביטול אשרות וכו׳
תיקון: תש״ם, תשע״א־2, תשע״ח־4
(א)שר הפנים רשאי לפי שיקול דעתו –
(1)לבטל אשרה שניתנה לפי חוק זה, בין לפני בואו של בעל האשרה לישראל ובין בשעת בואו;
(2)לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה.
(3)לבטל היתר שניתן לפי סעיף 7א.
(א1)מצא שר הפנים כי עובד זר, כהגדרתו בפרק ד׳1 לחוק עובדים זרים, שניתנו לו אשרה ורישיון לישיבת ביקור לפי חוק זה, לא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו לפי סעיף 2(ג), למשך תקופה העולה על 90 ימים, בלא שנמצאו לכך טעמים מיוחדים אשר לא אפשרו לאותו עובד זר או לסוג עובדים זרים למצוא עבודה בתחום העיסוק בתקופה האמורה, יבטל שר הפנים את האשרה ואת רישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר, ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
(ב)שר הפנים רשאי, בהחלטה מנומקת, לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי חוק השבות, תש״י–1950, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות.
The text on this page is adapted from the entry חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.