סעיף 19 לחוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, הגבלת סמכויות האפוטרופוס.

(א)היה הנכס המוקנה מסוג המקרקעים, אין האפוטרופוס רשאי –

(1)למכור את הנכס או להעביר באופן אחר את זכות הבעלות עליו; אולם אם תוקם רשות פיתוח על פי חוק של הכנסת, מותר יהא לאפוטרופוס למכור את הנכס לאותה רשות פיתוח, במחיר שאינו פחות משוויו הרשמי של הנכס;

(2)להחכיר את הנכס לתקופה שלמעלה משש שנים, אלא –

(I)לרשות הפיתוח האמורה, ובהחכירו לה נכס יתנה האפוטרופוס עם רשות הפיתוח בחוזה החכירה שדמי החכירה השנתיים שישולמו על ידיה לא יהיו פחותים מסכום השווה ל־4.8 למאה משוויו הרשמי של הנכס; או –

(II)לחוכר אחר המתחייב בחוזה החכירה לעבד או לפתח את הנכס להנחת דעתו של האפוטרופוס.

(ב)חלוקה מרצון של מקרקעים המוחזקים במושע אינה נחשבת, לצורך סעיף קטן (א), כהעברת זכות הבעלות על המקרקעים.

(ג)החכיר האפוטרופוס נכס לתקופה שלמעלה משלוש שנים, אין הוראות פקודת העברת קרקעות חלות על החכירה; אך האפוטרופוס רשאי לבקש את רישום החכירה בהתאם לאותה פקודה.

(ד)”שווי רשמי“, בסעיף זה, פירושו –

(1)לגבי נכס שהיה חייב, בשנת הכספים 1947–1948, במס רכוש עירוני לפי פקודת מס הרכוש העירוני, 1940 – סכום הגדול פי 16²⁄₃ מהשווי השנתי הנקי שנקבע לו לצרכי אותה פקודה בהערכה האחרונה שלפני יום ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948);

(2)לגבי נכס שהיה חייב, בשנת הכספים 1947–1948, במס רכוש חקלאי לפי פקודת מס הרכוש החקלאי, 1942, –

(I)והיה בנין תעשיתי כמשמעותו באותה פקודה – סכום הגדול פי 16²⁄₃ מהשווי השנתי הנקי שנקבע לו לצרכי אותה פקודה בהערכה האחרונה שלפני יום ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948);

(II)ונמנה עם סוג 1, 2, 3, 4 או 17 שבתוספת לאותה פקודה – סכום הגדול פי 300 מהמס שהיה מוטל עליו – אילו נמנה עם סוג 1 שבתוספת האמורה – בעד אותה שנת כספים;

(III)ונמנה עם אחד הסוגים האחרים שבתוספת לאותה פקודה – סכום הגדול פי 75 מהמס שהיה מוטל עליו בעד אותה שנת כספים;

(3)לגבי נכס אחר – סכום הגדול פי 16²⁄₃ מהשווי השנתי הנקי שהיה נקבע לו, בשנת הכספים 1947–1948, לצרכי פקודת מס הרכוש העירוני, 1940, אילו היה חייב באותה שנת כספים, במס רכוש עירוני לפי אותה פקודה;

ובלבד ששר האוצר יהא רשאי להקטין כל שיעור מהשיעורים הנזכרים בסעיף קטן זה לגבי נכס שאפשרויות השימוש בו מוגבלות, לדעת שר האוצר, מחמת נזק, הזנחה, או טעם אחר כיוצא בזה.

(ה)היה הנכס המוקנה שעבוד הניתן לביטול, אין האפוטרופוס רשאי לבטלו אלא בתמורה או בהתאם לתנאי השעבוד; ואם היה זכות הניתנת לוויתור, אין האפוטרופוס רשאי לוותר עליה אלא בתמורה.

(ו)כל בחוק זה לא יפגע בסמכויות שר החקלאות לפי תקנות שעת־חירום (עיבוד אדמות מוברות), תש״ט–1948.