סעיף 20 לחוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, חובות מנפקדים ומשפטים בקשר אליהם.

(א)האפוטרופוס לא יסלק חוב המגיע מנפקד או בקשר לנכס נפקד ולא יקיים חיוב אחר שנפקד נתחייב בו, אלא –

(1)אם הוא חוב של מסים, ארנונות, או תשלומי חובה אחרים כיוצא באלה, או

(2)אם דבר החוב או החיוב הוכח להנחת דעתו המלאה של האפוטרופוס, או

(3)על פי פסק־דין של בית משפט מוסמך,

ובמידה שהנכסים המוחזקים של אותו נפקד יספיקו לכך.

(ב)בית המשפט הדן בתביעת חוב המגיע מנפקד או בקשר לנכס נפקד, או בתביעה לקיום חיוב אחר שנפקד נתחייב בו, יהא רשאי, על אף האמור בכל חוק אחר,

(1)לדחות מזמן לזמן את הדיון בתביעה, כדי לאפשר הבאת הוכחות מלאות עד כמה שאפשר;

(2)למחוק או לדחות את התביעה, אם היא לא הוכחה מעל לכל ספק המתקבל על הדעת.

(ג)שר האוצר רשאי, בתקנות, לקבוע סוגים של מקרקעים מוקנים אשר לגביהם יהיה האפוטרופוס רשאי לדחות את סילוקם של מסים, ארנונות או תשלומי חובה אחרים כיוצא באלה, כולם או מקצתם, החלים על מקרקעים כאלה, לתקופה ובתנאים שיקבע האפוטרופוס, באישור שר האוצר, בכל מקרה ומקרה.

פורסמו תקנות נכסי נפקדים (קביעת סוגי מקרקעים מוקנים), תשי״ב–1952.