סעיף 32 לחוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, האפוטרופוס, שכרו והוצאותיו.

(א)בשעת העברת נכס בהתאם לחוק זה, בשעה שנכס חדל מהיות נכס נפקד לפי סעיף 27, או בשעת שחרור נכס לפי סעיף 28, מגיע למדינה מהנפקד שכר כדי ארבעה למאה משוויו של הנכס; אולם שר האוצר רשאי, במקרה מסויים או בסוג מסויים של מקרים, להקטין את השכר או לוותר עליו.

(ב)לצורך קביעת השכר ייחשב כשוויו של נכס מסוג המקרקעים שוויו הרשמי של אותו נכס כמשמעותו בסעיף 19, וכשוויו של נכס אחר – המחיר שאפשר היה – לדעת האפוטרופוס – לקבל בעדו אילו נמכר, בשעת קביעת השכר, בשוק החפשי על ידי מוכר מרצון לקונה מרצון; ואם נמכר הנכס על ידי האפוטרופוס (בין שהוא נכס מסוג המקרקעים ובין שהוא נכס אחר) – המחיר בו נמכר למעשה.

(ג)מלבד השכר מגיעות למדינה מהנפקד או מבעל הנכס, הכל לפי הענין, כל ההוצאות (ובכלל זה הוצאות נסיעה, הוצאות משפט, שכר עורכי דין, סוכנים או אנשים אחרים שהועסקו על ידי האפוטרופוס בקשר לנכס) שהוצאו על ידי האפוטרופוס או בהסכמתו, או שנתחייב בהוצאתן, לשם שמירת נכס נפקד או נכס שהאפוטרופוס חשבו לנכס נפקד, החזקתו, תיקונו, פיתוחו או מטרות אחרות כיוצא באלה, עם ריבית בשער של ששה למאה לשנה מיום ההוצאה.

(ד)התשלומים המגיעים לפי סעיף זה יהיו שעבוד על כל הנכסים של הנפקד או של בעל הנכס, הכל לפי הענין, אשר לו דין קדימה על פני כל שעבוד אחר, ואם היו בין נכסים אלה כספים, רשאי האפוטרופוס לנכות מהם את סכום התשלומים.

(ה)האפוטרופוס רשאי לעכב מתן אישור או תעודה לפי סעיף 27 או סעיף 28 לאדם פלוני עד שלא יסולקו כל התשלומים המגיעים מאותו אדם לפי סעיף זה.