סעיף 10 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, איסור עבודות שפור של קבע בתחומי מרחק ידוע ממרכז הדרך.

(1)אסור לבנות או לבצע כל עבודת שפור של קבע בשטח הקרקע הדרוש לצומת בשיעור כאמור בסעיף 4(2) או בתחומי מרחק של חמישים מטר מאמצע כל מסילת ברזל ועשרים וחמישה מטר מאמצע כל דרך שאינה מסילת ברזל, אלא עפ״י רשות בכתב שתנתן ע״י הרשות, באישורו של שר התחבורה או שר העבודה, ובהתאם לתנאיה; אולם לא תסרב הרשות לתת רשיון כאמור, אלא אם מתן הרשיון עלול, לדעתה, לסכן את הדרך, את המתקנים שעל הדרך או את שלום הציבור, או להפריע לשימוש התקין בדרך.

(1א)סרבה הרשות לתת רשיון כאמור בסעיף קטן (1) והשטח שלגביו היא סרבה לתת את הרשיון עולה, כשלעצמו או יחד עם שטח שקנו בו חזקה לפי פקודה זו, על רבע מכל שטח החלקה, רשאית הרשות לשלם לבעל הקרקע פיצויים על הנזק שנגרם לו על ידי הסירוב; בהעדר הסכם בין הרשות ובין בעל הקרקע יחליט בית המשפט, לפי בקשת בעל הקרקע, אם מגיעים לבעל הקרקע פיצויים כאמור ומה הוא שיעור הפיצויים.

(2)בנה אדם או ביצע עבודת שיפור של קבע בניגוד להוראות סעיף קטן (1), יהיה עליו לסלקה, אלא אם כן הסכימה הרשות כי יעתיקה או יגן עליה בדרך אחרת; לא פעל אותו אדם כאמור לאחר שדרשה זאת הרשות, רשאית הרשות לגרום לסילוקה או להעתקתה של העבודה, או להגן עליה בדרך אחרת, ולגבות את ההוצאות שהיו כרוכות בכך מאותו אדם או ממי שגרם להקמתה או לביצועה של העבודה.

(3)בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (2), בנה אדם או ביצע עבודת שיפור של קבע בניגוד להוראות סעיף קטן (1), דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977.