סעיף 190א2 לתקנות התעבורה, תשכ״א–1961, מינוי רופא מוסמך.

(א)רשות הרישוי תמנה רופא מוסמך כמשמעותו בסעיף 55א לפקודה לשם בדיקת בעל רישיון נהיגה או מבקש רישיון נהיגה (בתקנה זו – נבדקים), דרך כלל או לעניין בדיקות של סוגי נבדקים.

(ב)לא תמנה רשות הרישוי רופא שאינו עובד ציבור לרופא מוסמך, אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה:

(1)הוא עורך בדיקות רפואיות במסגרת מרכז בדיקות רפואיות כאמור בתקנה 190א4;

(2)הוא עומד בתנאים שנקבעו בהסכם שבין מדינת ישראל למרכז הבדיקות הרפואיות לגבי הרופאים שיערכו בדיקות רפואיות כאמור בתקנת משנה (א).

(ג)רופא מוסמך ימלא את תפקידו לעניין אישור כשירות רפואית לנהיגה של נבדקים, ובכלל זה לעניין קביעת תנאים והגבלות באישור כאמור, לפי האמור בסימן זה.

(ד)התקבל ברשות הרפואית דיווח כאמור בסעיף 12ב(א) לפקודה לגבי נבדק, רשאי הרופא המוסמך הבוחן את כשירותו הרפואית לנהיגה של הנבדק, לקבל ממשרד הבריאות את הדיווח האמור ואת המלצת הרשות הרפואית בעניינו לפי סעיף 12ב(ג) לפקודה.

(ה)רופא מוסמך רשאי להפנות נבדק לבדיקה רפואית או לבקש ממנו מסמך רפואי הנדרשים לצורך בירור מצבו הרפואי, ובכלל זה רשאי הוא לבקש את הסכמתו לקבלת מידע לגביו מהרשות הרפואית נוסף על האמור בתקנת משנה (ד), וכן רשאי הוא שלא לתת החלטה בדבר מתן אישור כשירות רפואית לנהיגה או בדבר קביעת תנאים ומגבלות באישור כאמור, אם לא הומצאו לו מסמכים כאמור, לא בוצעה בדיקה כאמור או לא ניתנה הסכמה כאמור.

(ו)רופא מוסמך שהגיע אליו מידע כאמור בתקנות משנה (ד) ו־(ה), לא יגלה אותו לאחר ולא יעשה בו שימוש אלא לפי תקנות אלה.