סעיף 213ג לתקנות התעבורה, תשכ״א–1961, מדריך בהשתלמות מעשית.

(א)רשות הרישוי רשאית להסמיך מדריך בהשתלמות מעשית, למבקש שנתקיימו בו כל אלה:

(1)הוא תושב ישראל;

(2)הוא בעל רישיון להוראת נהיגה או מחזיק בידו תעודת בוחן נהיגה שנתנה רשות הרישוי;

(3)לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;

(4)הוא בעל רישיון נהיגה תקף לגבי אותו סוג רכב שבו הוא מבקש להדריך בהשתלמות מעשית בתקופה של 5 שנים לפחות, ועמד במבחן שליטה בו; על אף האמור בפסקה זו, רשאי בעל רישיון נהיגה לפי תקנות 180, 181, 182 או 183 לשמש מדריך בהשתלמות מעשית לבעל רישיון נהיגה לפי תקנה 184 לנהיגת רכב ציבורי;

(5)סיים קורס למדריכים בהשתלמות מעשית ועמד בהצלחה בבחינות שאישרה רשות הרישוי.

(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א)(2) ו־(5), רשאית רשות הרישוי על פי המלצת ועדת החריגים האמורה בתקנה 213ה, לפטור את המבקש מן התנאים האמורים בהן, אם הוכיח להנחת דעתה כי הוא בעל ידע או ניסיון מן הסוג הנדרש לשם הדרכה בהשתלמות מעשית.

(ג)תפקידי מדריך בהשתלמות מעשית הם כלהלן:

(1)לוודא כי נתקיימו במשתלם הוראות תקנה 213ו;

(2)לערוך את ההשתלמות המעשית לפי תכנית הלימודים שהכינה רשות הרישוי.