סעיף 1 לתקנות מס ערך מוסף, תשל״ו–1976, קביעת נכסים לענין שימוש לצורך עצמי.

יראו כשימוש לצורך עצמי גם שימוש לצרכי עסק בנכסי העסק כמפורט להלן:

(1)שימוש לצרכי העסק ברכב פרטי:

(א)בידי עוסק שייצר את הרכב; לענין זה, ”ייצור“ – לרבות הרכבה מחלקים או ממכללים ושינוי במבנה הרכב, אך למעט שינוי במבנה הרכב שאין בו כדי לשנות את סוג הרכב;

(ב)בידי עוסק כאמור בתקנה 14(ב) שלא למטרות המפורטות בה, אם ניכה העוסק את מס התשומות ששילם בשל רכישתו או יבואו של הרכב;

לענין תקנה זו ותקנות 2 ו־14, ”רכב פרטי“ – רכב נוסעים פרטי, רכב פרטי דו־שימושי, רכב מסחרי אחוד ורכב מסחרי בלתי אחוד, כמשמעותם בתקנות התעבורה, התשכ״א–1961, ובלבד שמשקלו הכולל המותר של רכב מסחרי כאמור אינו עולה על 3,500 ק״ג, וכן רכב המפורט בתוספת הרביעית, דומה לו במהותו או זהה לו, אך למעט ג׳יפ המועסק דרך קבע בתנאי שדה או בחצרי העסק או המפעל.

(2)שימוש במקרקעין לשם השכרה הפטורה ממס על פי סעיף 31(1) או 31(2) לחוק, אם מי שהשכיר את המקרקעין עשה בהם גם את עבודות הבניה; פסקה זו לא תחול בכל אחד מאלה:

(א)אם החלק המיועד להשכרה הוא בבניין שאושר כבניין להשכרה לפי חוק לעידוד השקעות הון, תשי״ט–1959, ושמכירתו פטורה ממס לפי סעיף 31(1א) לחוק, כל עוד מתמלאים תנאי הפטור;

(ב)אם החלק המיועד להשכרה הוא בבניין להשכרה כהגדרתו בחוק לעידוד בניית דירות להשכרה, התשס״ז–2007, ונתקיימו התנאים שבסעיף 6 לחוק האמור, לפי העניין;

(ג)אם נעשה שימוש במקרקעין לשם השכרה פטורה ממס לפי סעיף 31(1) לחוק, ובלבד שנתקיימו כל אלה:

(1)תקופת ההשכרה המצטברת של המקרקעין, לאותו שוכר או לכמה שוכרים, לא תעלה על 24 חודשים; עלתה תקופת ההשכרה כאמור על עשרים וארבעה חודשים, יראו בשימוש במקרקעין שימוש לצורך עצמי בתום עשרים וארבעה חודשים מתחילת תקופת ההשכרה;

(2)דמי השכירות הם בסכום שיש לצפות לו מהשכרת אותם מקרקעין על ידי משכיר מרצון לשוכר מרצון;

(3)לא הוקנתה לשוכר זכות אחרת במקרקעין בתמורה מלבד זכות השכירות לתקופה כאמור.