סעיף 7 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ״א–1991, בדיקה כפויה לא דחופה.

פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו לפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה:

(1)הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;

(2)נתקיים בו אחד מאלה:

(א)הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי;

(ב)יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה;

(ג)הוא גורם סבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו;

(ד)הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש;

(3)הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר.