חוק2005הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לחוק משק הדלק (איסור מכירת דלק לתחנות תדלוק מסוימות), התשס״ה–2005, הגדרות.
1. הגדרות
תיקון: תשס״ה
בחוק זה –
”דלק“ – בנזין או סולר המשמשים לתחבורה;
”היתר בניה“, ”היתר“ – היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965 (בחוק זה – חוק התכנון והבניה), לרבות היתר להקלה ולשימוש חורג המאפשר הקמת תחנת תדלוק;
”המנהל“ – מנהל מינהל הדלק במשרד התשתיות הלאומיות;
”המרשם“ – המרשם כמשמעותו בסעיף 12 בחוק ההסדרים;
”חברת דלק“ – חברה, כהגדרתה בסעיף 9 בחוק ההסדרים, הרשומה במרשם;
”חוק ההסדרים“ – חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001), התשס״א–2001;
”רישיון עסק“, ”רישיון“ – רישיון או היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968 (בחוק זה – חוק רישוי עסקים), שלפיו ניתן לנהל עסק של תחנת תדלוק;
”רשימת התחנות“ – רשימת תחנות תדלוק כאמור בסעיף 3;
”תדלוק“ – הזרמת דלק למכל הדלק של רכב לצורך הנעתו;
”תחנת תדלוק“ – אתר שבו מתבצעת מכירה או אספקה של דלק לציבור, או לצריכה עצמית וגם לציבור, בדרך של תדלוק;
”תחנת תדלוק פנימית“ – תחנת תדלוק, שאינה ממוקמת בצדי דרך ראשית, כמשמעותה בתכנית מיתאר ארצית (תמ״א) 3 לדרכים, שבהתאם להיתר הבניה או רישיון העסק שניתן לה, ניתן לספק בה דלק לצריכה עצמית בלבד.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק משק הדלק (איסור מכירת דלק לתחנות תדלוק מסוימות), התשס״ה–2005 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.