סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ״ח–1988, מוסדות שיפוט פנימיים.

(א)הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט.

(ב)לא ימונה לחבר מוסד שיפוט פנימי אלא מי שניתן אישור לכשירות מינויו מטעם המוסד לבחינת מינויים, בהתאם להוראות חוק זה.

(ג)המוסד לבחינת מינויים לא ייתן אישור כאמור בסעיף קטן (א) למועמד שהורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי לשמש כחבר מוסד שיפוט פנימי.

(ד)לא יכהן כחבר מוסד שיפוט פנימי מי שהורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת המוסד לבחינת מינויים, לכהן בתפקיד כאמור.

(ה)הוראות סעיפים 9, 10 ו־15 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992, יחולו, בשינויים המחויבים, על מינוי, כהונה ופעילות של חבר מוסד שיפוט פנימי.

(ו)בראש מוסד שיפוט פנימי עליון יכהן מי שהיה שופט כהגדרתו בסעיף 1(א) לחוק־יסוד: השפיטה, ויצא לקצבה או פרש.

(ז)בראש מותב של מוסד שיפוט פנימי עליון יכהן מי שכשיר להיות שופט בית המשפט המחוזי.

(ח)בכל עניין של סדרי דין שאין לגביו הוראות לפי חוק זה, בחיקוק אחר או בתקנון שנקבע לפי סעיף 10, ינהג מוסד שיפוט פנימי עליון בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית צדק.