סעיף 12 לחוק שירותי תיירות, תשל״ו–1976, סמכויות לענין רשיונות.

(א)מי שמוסמך ליתן רשיון או תעודה אחרת (להלן – רשיון) לפי חוק זה, רשאי לסרב לתיתו או לסרב לחדשו או להתנות נתינתו בתנאים מוקדמים או לקבוע בו תנאים; ורשאי הוא לבטלו, לשנותו או לשנות תנאים שנקבעו לגביו אם אירעה אחת מאלה:

(1)נשתנו נסיבות שעל־פיהן ניתן הרשיון;

(2)הופרו הוראות חוק זה או תנאים שנקבעו מכוחו;

(3)מעשהו או מחדלו של בעל הרשיון בענין הנוגע לשירותי תיירות יש בו, לדעת השר, כדי לפסלו מלהיות בעל רשיון או סוג או דרגה שניתנו לו;

(4)בעל הרשיון הורשע בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה על חיקוק הנוגע לעיסוקו;

(5)הוכח לשר כי בעל הרשיון לא עמד בהתחייבויותיו כלפי לקוחות או ספקים שבתחום עיסוקו או לא יוכל לעמוד בה.

(ב)החלטה לפי סעיף זה יכול שתהיה בהגבלת זמן או ללא הגבלה או שתיכנס לתקפה אם בעל הרשיון לא מילא תנאי שנקבע בה.

(ג)בוטל רשיון או נשללה דרגה שלא בידי השר, רשאי בעל הרשיון לערור לפני השר, בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות.

פורסמו תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע״ג–2012.

(ד)לא יבוטל רשיון אלא אם ניתנה לבעל הרשיון הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו.

(ה)היה שירות תיירות חייב ברישוי הן על־פי חוק זה והן על־פי חוק רישוי עסקים, תשכ״ח–1968, לא יינתן לו רישוי על־פי חוק זה אלא לאחר שניתן לו הרשיון על־פי החוק האמור.

פורסמו תקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר), התשע״ב–2011.