חוק1993הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ״ג–1993, הגדרות.
1. הגדרות
בחוק זה –
”אשפה“ – פסולת שאינה פסולת למיחזור;
”בית עסק“ – מפעל, בית מלאכה, חנות, משרד או כל מקום אחר שאינו משמש כבית מגורים, ואשר במהלך העבודה או העסקים מצטברת בהם פסולת למיחזור;
”בעל בית עסק“ – אחד או יותר מאלה:
(1)המנהל את בית העסק;
(2)המחזיק של בית העסק;
(3)בעל היתר או רשיון הדרושים לפי כל דין להפעלת או לניהול בית העסק או לעיסוק בעסק, או מי שעליו מוטלת חובה לקבל היתר או רשיון כאמור;
(4)מי שבהשגחתו או בפיקוחו פועל בית העסק;
”בעל בית מגורים“ – לרבות חוכר, שוכר או שוכר משנה, ולעניין בית משותף, נציגות הבית המשותף כמשמעותה בחוק המקרקעין, התשכ״ט–1969;
”השלכה“ – לרבות זריקה, שפיכה, נטישה או השארה;
”השר“ – השר לאיכות הסביבה;
”התקנה“ – לרבות הצבה;
”מיחזור“ – תהליך עיבוד או השבה של חמרים או מוצרים לשימוש חוזר לאותה מטרה אשר לה יועדו בראשונה או כחמרי גלם;
”מיתקן מיחזור“ – כלי או אמצעי לאצירה, דחיסה, כבישה, גריסה, קשירה וכיוצא באלה, המשמש למיון, לטיפול או להקטנת נפח הפסולת למיחזור;
”מכל יעודי“ – כלי קיבול לאצירת סוג פסולת למיחזור;
”מרכז מיחזור“ – מקום בו מותקנים מכלים יעודיים;
”פסולת למיחזור“ – חמרים ומוצרים מכל סוג שהוא הניתנים למיחזור, שהושלכו או המיועדים להשלכה, לרבות נייר, קרטון, פלסטיק, זכוכית וטכסטיל;
”תכנית“ – כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ״ג–1993 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.