Law1993The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1 of חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ״ג–1993, הגדרות.
1. הגדרות
בחוק זה –
”אשפה“ – פסולת שאינה פסולת למיחזור;
”בית עסק“ – מפעל, בית מלאכה, חנות, משרד או כל מקום אחר שאינו משמש כבית מגורים, ואשר במהלך העבודה או העסקים מצטברת בהם פסולת למיחזור;
”בעל בית עסק“ – אחד או יותר מאלה:
(1)המנהל את בית העסק;
(2)המחזיק של בית העסק;
(3)בעל היתר או רשיון הדרושים לפי כל דין להפעלת או לניהול בית העסק או לעיסוק בעסק, או מי שעליו מוטלת חובה לקבל היתר או רשיון כאמור;
(4)מי שבהשגחתו או בפיקוחו פועל בית העסק;
”בעל בית מגורים“ – לרבות חוכר, שוכר או שוכר משנה, ולעניין בית משותף, נציגות הבית המשותף כמשמעותה בחוק המקרקעין, התשכ״ט–1969;
”השלכה“ – לרבות זריקה, שפיכה, נטישה או השארה;
”השר“ – השר לאיכות הסביבה;
”התקנה“ – לרבות הצבה;
”מיחזור“ – תהליך עיבוד או השבה של חמרים או מוצרים לשימוש חוזר לאותה מטרה אשר לה יועדו בראשונה או כחמרי גלם;
”מיתקן מיחזור“ – כלי או אמצעי לאצירה, דחיסה, כבישה, גריסה, קשירה וכיוצא באלה, המשמש למיון, לטיפול או להקטנת נפח הפסולת למיחזור;
”מכל יעודי“ – כלי קיבול לאצירת סוג פסולת למיחזור;
”מרכז מיחזור“ – מקום בו מותקנים מכלים יעודיים;
”פסולת למיחזור“ – חמרים ומוצרים מכל סוג שהוא הניתנים למיחזור, שהושלכו או המיועדים להשלכה, לרבות נייר, קרטון, פלסטיק, זכוכית וטכסטיל;
”תכנית“ – כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965.
The text on this page is adapted from the entry חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ״ג–1993 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.