סעיף 14ד לפקודת הבנקאות, 1941, ערבות תאגיד בנקאי לתיווך שטרות.

(א)לענין סעיף זה –

”שטר“ – שטר חליפין או שטר חוב כמשמעותם בפקודת השטרות;

”חברה־בת“ – כמשמעותה בחוק ניירות ערך, תשכ״ח–1968, למעט חברה־בת שהיא מוסד בנקאי.

(ב)תאגיד בנקאי המתווך שטר בין מוכר לבין קונה, או מוכר שטר שנעשה בידי אדם אחר, יהיה ערב כלפי הקונה לפרעון השטר עד תום 12 חודש מתאריך פרעון השטר, זולת אם הועבר השטר מידי הקונה שלא מכוח דין; הוראה זו באה להוסיף על כל חובה לפי דין אחר ולא לגרוע ממנה, ורואים תמיד ערבות לפי סעיף זה כערבות להבטחת אשראי שסעיף 14א(א)(1) דן בה.

(ג)פרע תאגיד בנקאי שטר לפי הוראות סעיף קטן (ב), הרי אם –

(1)היה התאגיד הבנקאי אחראי לפרעון בשל תיווך בשטר בין מוכר לבין קונה – זכאי הוא לחזור על המוכר ועל כל הצדדים החבים על פי השטר כלפי המוכר ולהיפרע מהם;

(2)היה התאגיד הבנקאי אחראי לפרעון בשל מכירת השטר שאחז בו – יהיו לו כל הזכויות שהיו לו נגד כל הצדדים על פי השטר לפני שמכר אותו.

(ד)בתביעה נגד תאגיד בנקאי על פי סעיף קטן (ב), יהיה תאגיד בנקאי מנוע מלטעון שלא תיווך או לא מכר שטר אם יוכח אחת מאלה:

(1)הקונה מסר לתאגיד הבנקאי או לחברה־בת את הכספים ששימשו לקניית שטר לשם ביצוע הקניה או לשם השקעה אחרת על ידי המקבל;

(2)הקונה מסר את הכספים כאמור בפסקה (1) במשרדי התאגיד הבנקאי לפקיד התאגיד הבנקאי או לאדם אחר בנסיבות שבהן אפשר היה להניח כי הוא פועל כפקיד התאגיד הבנקאי בתחום תפקידו בתאגיד הבנקאי.

(ה)הוראות סעיפים קטנים (ד) ו־(ז) לא יחולו אם הכסף נמסר מחוץ לישראל לחברה־בת המנהלת את עסקיה בחוץ לארץ והכסף נמסר לשם קניית שטר שמקום פרעונו אינו בישראל.

(ו)הוראות סעיף זה לא יחולו על שטר המדינה, שטר הסוכנות היהודית או שטר שנעשה בידי מוסד לאומי שקבע הנגיד באישור ועדת הכספים של הכנסת.

(ז)סעיף זה יחול על אף כל הסכם הקובע הוראה אחרת, זולת אם ההסכם נעשה בכתב וקונה השטר הוא תאגיד בנקאי או קונה אחר אשר לגביו נתן המפקח אישור כללי או מיוחד לכך.