סעיף 1 לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש״י–1950, פשעים כלפי העם היהודי, פשעים כלפי האנושות ופשעי מלחמה.

(א)אדם שעבר עבירה אחת מאלה –

(1)בתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע כלפי העם היהודי;

(2)בתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע כלפי האנושות;

(3)בתקופת מלחמת העולם השניה, בארץ עויינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע מלחמה,

דינו – מיתה.

(ב)בסעיף זה –

”פשע כלפי העם היהודי“ פירושו – אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד את העם היהודי, השמדה גמורה או חלקית; ואלה המעשים:

(1)הריגת יהודים;

(2)גרימת נזק חמור ליהודים, בגוף או בנפש;

(3)העמדת יהודים בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתם הגופנית;

(4)קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקרב יהודים;

(5)העברת ילדים יהודים לקיבוץ לאומי או דתי אחר בדרך כפייה;

(6)השמדה או חילול של נכסים או ערכים דתיים או תרבותיים של יהודים;

(7)הסתה לשנאת יהודים;

”פשע כלפי האנושות“ פירושו – אחד המעשים האלה:

רציחה, השמדה, שעבוד, הרעבה וגירוש של אוכלוסיה אזרחית, וכל מעשה לא־אנושי אחר שנעשה באוכלוסיה אזרחית; וכן רדיפה מטעמים לאומיים, גזעיים, דתיים, או פוליטיים;

”פשע מלחמה“ פירושו – אחד המעשים האלה:

רציחת בני אוכלוסיה אזרחית של ארץ כבושה או בתוך ארץ כבושה, נגישתם וגירושם לשם עבודת כפייה או לשם כל מטרה אחרת; רציחתם ונגישתם של שבויי מלחמה או של בני האדם הנמצאים בלב־ים; המתת בני ערובה; שוד רכוש ציבורי או פרטי; הריסה שרירותית של כרכים, ערים או כפרים; והחרבה שאינה מוצדקת על ידי הכרח צבאי.