סעיף 2 לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש״י–1950, פשעים כלפי בני אדם נרדפים.

אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, עשה מעשה, שאילו עשהו בשטח ישראל היה אשם בעבירה לפי אחד מסעיפי החוק הפלילי המנויים להלן, והוא עשה את המעשה כלפי אדם נרדף באשר הוא אדם נרדף, יאשם בעבירה לפי חוק זה ויהיה צפוי לאותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל.

ואלה הסעיפים:

(א)סעיף 152 – (אונס, עבירות מין ועבירות בלתי טבעיות);

(ב)סעיף 153 – (אונס בתרמית);

(ג)סעיף 157 – (מעשה מגונה בכוח וכו׳);

(ד)סעיף 188 – (גזלת ילד);

(ה)סעיף 212 – (הריגה);

(ו)סעיף 214 – (רצח);

(ז)סעיף 222 – (נסיון לרצח);

(ח)סעיף 235 – (מעשים המכוונים לגרום חבלה חמורה או למנוע מאסר);

(ט)סעיף 236 – (מניעת מנוסתו של אדם מספינה שנטרפה בים);

(י)סעיף 238 – (חבלה חמורה);

(יא)סעיף 240 – (השקאת רעל בצדיה מתוך כוונה להזיק);

(יב)סעיף 256 – (חטיפת אדם כדי לרצחו);

(יג)סעיף 258 – (חטיפת אדם כדי לחבול בו חבלה חמורה);

(יד)סעיף 288 – (שוד ונסיון לשוד);

(טו)סעיף 293 – (דרישת רכוש באיום על מנת לגנבו).