סעיף 48 לחוק הספנות (כלי שיט), תש״ך–1960, פקיעת השעבוד.

השעבוד יפקע עם תום שנה אחת, ותחילתה –

(1)בשעבוד בשל תשלומים בעד שירותי ישע – מיום גמר השירות;

(2)בשעבוד בשל פיצויים הנובעים מתוך התנגשויות, תאונות ניווט או פגיעות גוף – מיום גרימת הנזק או הפגיעה;

(3)בשעבוד בשל פיצויים הנובעים מאבדן מטען או חפצי נוסעים, או מהיזקם – מיום מסירת המטען או החפצים או מהיום שבו היה צריך למסרם;

(4)בשעבוד הנובע מהסכם או מעסקה כאמור בפסקה (8) לסעיף 41 – מיום היווצר החוב המובטח בשעבוד;

(5)בשעבוד הנובע מחוזה עבודה או משירות בכלי שיט – מיום שהאדם, אשר לטובתו נוצר השעבוד, הגיע לראשונה – לאחר סיום חוזה העבודה או השירות – לישראל, ואם האדם האמור ערק מכלי השיט, או נשכר לשרת בכלי השיט בנמל־חוץ – מהיום שבו נוצר החוב המובטח בשעבוד;

(6)בכל שעבוד אחר – מהיום שבו נוצרה עילת התביעה;

אולם אם נמצא כלי שיט בתחילת תקופת הפקיעה מחוץ לישראל, תידחה תחילתה, עד לבואו לנמל ישראלי ובלבד שהשעבוד יפקע לא יאוחר משלוש שנים מהיום שבו היתה מתחילה תקופת הפקיעה אילו היה כלי השיט בישראל.